ב"יומן ורשימות מתקופת מלחמת העולם" (א' יד ושם, תשנ"ג עמוד 235) עמנואל רינגלבלום את המתרחש אצל חסידי ברסלב שבגטו ווארשה:
עוד גילוי מדהים על בית המדרש של חסידי ברסלב, ברחוב נובוליפיה, רגעים לפני השתלטות הנאצים בווארשה. תיעוד מתוך עיני עיתון "הצופה" (בי"ג בניסן תש"ג 19 באפריל 1943) מאת משה קורנה.
אמנם המאמר התפרסם בעיתון הצופה באפריל 1943 אבל הזכרון הנכתב במאמר הוא משנת 1939 בעת ביקורו של משה קורנה (כותב המאמר) בווארשה, השנה האחרונה שבה זכו יהודי ווארשה לחגוג את חג החירות.
כדאי מאוד לאמץ את העיניים ולקרוא את הכתבה המצולמת.את התיאור המדהים והמרגש על חסידי ברסלב בפולין ועל המשיכה הגדולה שנמשכו אליה עוד אז. אנו נעתיק קטעים נבחרים למי שקשה לו להתאמץ:
בבית החסידים של חסידי באצלב ברחוב נובוליפה שבווארשה... פשוטי עם ... אינם עשירים...
זו חסידות חדשה בפולין נטע חדש ... עד לפני כמה עשרות שנים לא הייתה נודעת חסידות זו בפולין . מקומה הטבעי הייתה מולדת רבי נחמן, אוקראינה...
הגיעו באקראי קונטרסי ליקוטי מוהר"ן ועוררו השתוממותם של יחידים ... נתגלה לפניהם עולם חדש... ואלה אשר שבעה נפשם חסידות של שגרה יום יומית, מצאו לפניהם מקור שופע חידוש והתחדשות, עידוד ותקווה..ואחר כך הנסיעות לציונו של רבי נחמן באומן.
חסידות בראצלב משכה אליה עזי נפש ובעלי שאר רוח. נתפסו אליה גם למדנים ותופסי ישיבה. אבל בעיקר נתבצר בתוכה מקום ליראי שמיים באמת. לבעלי בטחון ושמחה.
"חסידים מתים" קוראים להם, שכן לא היו יכולים לתפוס במוחם הצר שאפשר קשר לאידיאה ולרעיון נאצל בלא קשר לאיש מסויים וחי הנושא את הרעיון. אולם חסידות ברסלב משכה אנשים מוקסמים מהרעיון...
אדרבה, לא הייתה חסידות העוסקת בקירוב אנשים כחסידות ברסלב. בכל אדם, אף ירוד שבירודים, מצאו חסידי בראצלב ניצוצי חיוב וחיזקהו ואימצוהו
בני חורין גמורים מהלכים כאן, אומנם ליבושי החג אינם נאים כלבושי בני מלכים .. אמנם השמחה במעונם.
עיקרי השיחות אינם דברים שבפוליטיקה או טרדות פרנסה והכנות של ערב החג... שווים הכל לפני בוראם ולפני רבם... כאן מספרים סיפורי מעשיות, אימרות , זכרונו. מעיינים בספרים ומזמזמים ניגונים... רובם נחמן'ים נתן'ים ... מרצדים ומשובבים בחדווה...
"והיא שעמדה --- שלא אחד בלבד -- והקב"ה מצילנו מידם" .. מרקדים בהתלהבות הולכת וגוברת.. הרצפה מזדעזעת וינועו עמודי הבית.
...רבים באים סתם להנות מן המראה המוזר של חסידים שאינם חדלים מלזמר ולרקד. החסידים אינם מקפידים על הללו. 'רדרבה, יראו יתבוננו, ישמעו ואולי תחי נפשם'
...באים רבים אחרים שאינם חסידים ... מפרק לפרק מתעוררים בנשמתם געגועים וכיסופים לעניינים שברוח. למשהו שמעבר לחיי החומרנות היום יומים. .. להתפרק מהייאוש המכרסם בלבם. מהם רוצים לחזור לרגע למחוז הילדות והנוער כשהאמינו בעצמם בכל לב. לאן יפנו הללו ברגעים אלה? שמא ילכו לסינגוגה לשמוע חזים מנעימי זמר? לא, שם לא ימצאו את אשר תבקש נפשם. באים הם לבית התפילה הבראצלבאי.
..השליחים הארציישראליים אנשי החלוץ השמאלי, כאן בבית החסידים המרנין הזה, מצאו משהו מאווירה של ארץ ישראל, מחמימותה, מזמרת הארץ.
אף מבין באינטליגנציה באים לכאן, משורר כישאל שטרן אינו יושב עם אנשיו ב'ליטרעאן פאראין' אלא בין חסידי ברצלאב מרקד. וסופר כיהודה יפת... לב יפה המשורר שליחה של הקרן הלאומית, עמד מן הצד ונהנה על המראה... ועוד רבים וטובים מהם נשמות עאטילאיות קרועות ושסועות שבאו להתחמם לאורם של החסידים.
כאן בווארשה, במרכזה של הגלות החשוכה, התנגן מאליו שיר האור והוזהר שיר הגאולה כאן זעקו אבנים מקיר "אין שום יאוש בעולם כלל"
"אצל 'החסידים המתים' [כינוים של חסידי ברסלב בפי מתנגדיהם] ב[רחוב] נובוליפיה מתנוססת כתובת גדולה: 'יהודים, אל תתיאשו' [געוואַלט ייִדן, זײַט זיך נישט מיאש].
היהודים רוקדים שם כמו לפני המלחמה. אדם שבתו מתה עליו יום קודם, רקד למחרת אחרי התפילה".
 |
| רחוב נובוליפיה עולה בלהבות לאחר דיכוי מרד גטו ורשה |
עוד גילוי מדהים על בית המדרש של חסידי ברסלב, ברחוב נובוליפיה, רגעים לפני השתלטות הנאצים בווארשה. תיעוד מתוך עיני עיתון "הצופה" (בי"ג בניסן תש"ג 19 באפריל 1943) מאת משה קורנה.
אמנם המאמר התפרסם בעיתון הצופה באפריל 1943 אבל הזכרון הנכתב במאמר הוא משנת 1939 בעת ביקורו של משה קורנה (כותב המאמר) בווארשה, השנה האחרונה שבה זכו יהודי ווארשה לחגוג את חג החירות.
כדאי מאוד לאמץ את העיניים ולקרוא את הכתבה המצולמת.את התיאור המדהים והמרגש על חסידי ברסלב בפולין ועל המשיכה הגדולה שנמשכו אליה עוד אז. אנו נעתיק קטעים נבחרים למי שקשה לו להתאמץ:
בבית החסידים של חסידי באצלב ברחוב נובוליפה שבווארשה... פשוטי עם ... אינם עשירים...
זו חסידות חדשה בפולין נטע חדש ... עד לפני כמה עשרות שנים לא הייתה נודעת חסידות זו בפולין . מקומה הטבעי הייתה מולדת רבי נחמן, אוקראינה...
הגיעו באקראי קונטרסי ליקוטי מוהר"ן ועוררו השתוממותם של יחידים ... נתגלה לפניהם עולם חדש... ואלה אשר שבעה נפשם חסידות של שגרה יום יומית, מצאו לפניהם מקור שופע חידוש והתחדשות, עידוד ותקווה..ואחר כך הנסיעות לציונו של רבי נחמן באומן.
חסידות בראצלב משכה אליה עזי נפש ובעלי שאר רוח. נתפסו אליה גם למדנים ותופסי ישיבה. אבל בעיקר נתבצר בתוכה מקום ליראי שמיים באמת. לבעלי בטחון ושמחה.
"חסידים מתים" קוראים להם, שכן לא היו יכולים לתפוס במוחם הצר שאפשר קשר לאידיאה ולרעיון נאצל בלא קשר לאיש מסויים וחי הנושא את הרעיון. אולם חסידות ברסלב משכה אנשים מוקסמים מהרעיון...
אדרבה, לא הייתה חסידות העוסקת בקירוב אנשים כחסידות ברסלב. בכל אדם, אף ירוד שבירודים, מצאו חסידי בראצלב ניצוצי חיוב וחיזקהו ואימצוהו
בני חורין גמורים מהלכים כאן, אומנם ליבושי החג אינם נאים כלבושי בני מלכים .. אמנם השמחה במעונם.
עיקרי השיחות אינם דברים שבפוליטיקה או טרדות פרנסה והכנות של ערב החג... שווים הכל לפני בוראם ולפני רבם... כאן מספרים סיפורי מעשיות, אימרות , זכרונו. מעיינים בספרים ומזמזמים ניגונים... רובם נחמן'ים נתן'ים ... מרצדים ומשובבים בחדווה...
"והיא שעמדה --- שלא אחד בלבד -- והקב"ה מצילנו מידם" .. מרקדים בהתלהבות הולכת וגוברת.. הרצפה מזדעזעת וינועו עמודי הבית.
...רבים באים סתם להנות מן המראה המוזר של חסידים שאינם חדלים מלזמר ולרקד. החסידים אינם מקפידים על הללו. 'רדרבה, יראו יתבוננו, ישמעו ואולי תחי נפשם'
...באים רבים אחרים שאינם חסידים ... מפרק לפרק מתעוררים בנשמתם געגועים וכיסופים לעניינים שברוח. למשהו שמעבר לחיי החומרנות היום יומים. .. להתפרק מהייאוש המכרסם בלבם. מהם רוצים לחזור לרגע למחוז הילדות והנוער כשהאמינו בעצמם בכל לב. לאן יפנו הללו ברגעים אלה? שמא ילכו לסינגוגה לשמוע חזים מנעימי זמר? לא, שם לא ימצאו את אשר תבקש נפשם. באים הם לבית התפילה הבראצלבאי.
..השליחים הארציישראליים אנשי החלוץ השמאלי, כאן בבית החסידים המרנין הזה, מצאו משהו מאווירה של ארץ ישראל, מחמימותה, מזמרת הארץ.
אף מבין באינטליגנציה באים לכאן, משורר כישאל שטרן אינו יושב עם אנשיו ב'ליטרעאן פאראין' אלא בין חסידי ברצלאב מרקד. וסופר כיהודה יפת... לב יפה המשורר שליחה של הקרן הלאומית, עמד מן הצד ונהנה על המראה... ועוד רבים וטובים מהם נשמות עאטילאיות קרועות ושסועות שבאו להתחמם לאורם של החסידים.
כאן בווארשה, במרכזה של הגלות החשוכה, התנגן מאליו שיר האור והוזהר שיר הגאולה כאן זעקו אבנים מקיר "אין שום יאוש בעולם כלל"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה