לפעמים, בחמלת-השם,
נפתח להאדם אור גדול,
ונדמה לו אז שבוודאי הוא יהיה איש כשר כראוי.
אבל אחר-כך...
פתאום נחשך לו,
כאילו שאז... באה השמש ממש פתאום
שלא בעונתה...
צריך שיהיה
לצדיקים כמה וכמה עליות וירידות.
וגם צריך, שקודם העלייה תהיה ירידה,
והירידה היא תכלית העלייה.
על-כן, אל ישתומם
האדם,
ולא יפול בדעתו מכל מה שיעבור עליו.
אפילו כשהוא בבחינת עלייה,
שרואה איזה ישועה והתנוצצות,
אל יטעה לחשוב: שכבר האור שלו.
רק ידע, שעדיין הוא רחוק מאוד,
ועל-ידי-זה לא יפול כשהוא רואה אחר-כך שנחשך אצלו האור.
אך באמת,
האור שכבר האיר לו,
הוא לא נכבה ולא יסתלק ממנו, חס ושלום!
כי אור חסד השם-יתברך מאיר עליו תמיד.
ומה שנחשך האור, זה לא הסתלקות ולא כיבוי,
אלא התרחקות מסויימת של האור,
בבחינת "ממרחק תביא לחמה"
ובבחינת "וירא את המקום מרחוק".
http://www.na-nach.com/
http://www.na-nach.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה