אני ראיתי מה זה אהבה - סבא מספר על רבי ישראל קרדונר

אני ראיתי מה זה אהבה


בחודש חשון אין ימי חג ומועד, לא צומות מיוחדים, לא תפילות מיוחדות. ובעצם זה מה שהופך אותו לחודש מיוחד במינו, בחודש הזה מקדשים את השגרה!!. אולם, לאנשים ששגרתם היא התקשרות לצדיקים, ההשתטחות על קבריהם, חודש חשון אכן חגיגי למדי!!!. כמה הילולות גדולות מתקיימות בחודש הזה. בכתבה זו נעסוק בשתי התלמידים מובהקים של רבי נחמן, שיום פטירתם חל בחודש חשון. בח"י בחשון, יום פטירתו של רבי ישראל דב אודסר, סבא ישראל, נטמן בהר המנוחות בירושלים. ט' בחשון, יום פטירתו של רבי ישראל קרדונר, מורו ורבו של רבי ישראל בער (סבא ישראל), נטמן בטבריה בבית העלמין הישן.



התוכן והסיפורים שבכתבה לקוחים מתוך השיחות המוקלטות של "סבא ישראל" בער, סיפור התקרבותו לרבי נחמן דרך מורו ורבו רבי ישראל קרדונר, ההתרחשויות בזמן ההתקרבות, עבודת השם ועבודת המידות של ר"י קרדונר מזווית עינו של ר' ישראל בער. בסיפורים ותיאורים אלו, ממלא אנו מרווחים היכרות גם עם ר"י קרדונר וגם עם ר' ישראל בער.

ר"י קרדונר נולד ברוסיה למשפחת הלפרין. הכינוי 'קרדונר' על שם העיר קרדון ממנה בא. גם כינו אותו: רבי ישראל צ'אק, באידיש 'צ'אק' זה: שמחה, כמו שאומרים באידיש: 'צ'אקעין דפריילך' - 'שמחה כזו! שמחה גדולה!'. וכמו רבים מחסידי ברסלב בכל הדורות, גם ר"י קרדונר לא תמיד היה חסיד ברסלב, דווקא נולד למשפחה שלא מקורבת כלל לחסידות, ואפילו מתנגדת, כל שכן שמתנגדת לחסידות ברסלב. וכמו אצל רוב המתקרבים לברסלב, שלפני כן מתעורר אצלם איזה עניין "שונה" מסביבתם, איזו עבודת השם או התנהגות שהיא הפוכה מהנורמה, הם נהפכים לשונים ומוזרים... עד ש"לפתע" נחשפים לרבי נחמן ולתורתו אשר מגלה להם שהם לא מוזרים, מראה להם שהם האמתיים והסביבה היא השונה. כך גם אצל ר"י קדרדונר: "הוא עסק בהתבודדות לפני השם יתברך עוד לפני שנעשה חסיד ברסלב, כן, הוא סיפר לי". עד שבאחד הימים הוא נחשף לספרון "תיקון הכללי" של רבי נחמן, משם התחיל להבין שהוא שייך לרבי נחמן. אביו היה סוחר גדול, סיטונאי, ולא רצה שהוא יהיה ברסלב, הידועים כאנשים שלא רודפים אחרי העולם הזה ותאוותיו, מחק אותו מהירושה - "היה לו גם כן צער גדול וייסורים גדולים להתקרבות לרבינו, כי אז היה כל העולם מתנגדים". מהר מאוד ר"י קרדונר נסע לאומן, היכן ששהו תלמידי רבי נתן, מהם למד וקיבל. באומן, כשראו שיש לו רצונות חזקים ויכולות, הפנו אותו לתלמיד הכי טוב של רבי נתן, לרבי משה ברסלבר.

"אני קבלתי מרבי ישראל מה זה ברסלב ומה זה רבנו".
רבי משה ברסלבר, רבי נתן אימץ אותו בביתו כשהיה ילד קטן, כמו בן ממש, אבל גם תלמיד, בניגוד לבנים שלא תמיד לומדים מהאבא, הוא למד. ולאחר שרבי נתן הסתלק, ידעו העולם שרבי משה הוא האיש שקיבל מרבי נתן את עניין רבנו באופן הכי טוב. ואכן ר"י קרדונר הלך לרבי משה ברסלבר, למד וקיבל ממנו את עניין רבנו. ומסתבר, שר"י קרדונר היה תלמיד טוב מאוד, שהיה קשור ומחובר לרבי משה ברסלבר, כי גם בקשר הזה היה יחס של תלמיד ובן, כמו שסבא סיפר: לאחר שרבי משה ברסלבר הסתלק מהעולם, ר"י קרדונר היה מחזיק את ה'יאר-צאייט' של רבי משה ברסלבר, את יום האזכרה, כמו שהבן עושה אצל האבא, הוא היה מתענה ביום הזה ולמד משניות ונר תמיד של שמן זית, כמו אחרי אבא. 



ראוי לציין כאן, שעל פי הנאמר בשיחות של סבא, ובכמה ספרי זיכרונות שחסידי ברסלב כתבו, אנו מקבלים מסורת וקבלה של רב ותלמיד, למרות שהיו עוד תלמידים טובים מסביב, אך יש תלמיד אחד שקיבל טוב, לא דווקא בחכמה ובהבנה או בקליטה טובה, אלא תלמיד שמחובר לרבו באהבה כמו של אב ובן, שהוא גם בן וגם תלמיד (ורבנו מדבר על זה תורה שלמה בליקוטי מוהר"ן). כזה היה רבי נתן שתיאר שרבנו נחמן נשא אותו כאשר ישא האומן את היונק, כמו אב ובן. וכזה היה רבי משה ברסלבר שגדל כבן אצל רבי נתן, בביתו, בן ממש וגם תלמיד טוב. וכזה היה רבי ישראל קרדונר שלמד אצל רבי משה ברסלבר וכאמור נהג בו כמו שבן נוהג עם אביו, גם לאחר הפטירה. וכזה היה סבא ישראל, שלמד אצל ר"י קרדונר, כפי שאנו נראה בקובץ זה על הקשר בניהם, על אהבה כזו, לא רק תלמיד טוב, אלא גם בן. וכן סבא אמר: "אני קבלתי מרבי ישראל מה זה ברסלב ומה זה רבנו".

הוא היה איש פלא, הוא היה כולו להשם, כולו אמת

לאחר שר"י קרדונר שהה באומן ולמד מרבי משה ברסלבר, עלה לארץ ישראל, כשנה הוא גר בחברון, ותקופה הוא גר בירושלים, אחר כך עבר למירון, לצפת. כל מי שהכיר אותו, באומן ובארץ ישראל, כולם אמרו שהוא איש פלא. גם בטבריה, עיר של התנגדות קשה מאוד, כפי שיתואר בהמשך, גם שם, אלו שהיה להם יראת שמים, היה להם יראה מר"י קרדונר.
סבא סיפר סיפור: הייתה משפחה של חכמים וגדולים בתורה, אך הם לא שמעו על אמיתות גדולת רבנו ולכן היו מתנגדים גדולים... אולם אחד מהמשפחה שהיה נשוי במשך שש שנים ללא ילדים, שמע על רבי ישראל קרדונר שהוא איש פלא, לא עניין אותו שהוא חסיד ברסלב, הלך אליו למירון ואמר לו בזה הלשון: "אני התחתנתי לפני שש שנים, ואין לי בנים", אז רבי ישראל ביקש ממנו שייתן לו שש מטבעות זהב - "אני צריך לתת כסף למדפיס", רבי ישראל הדפיס ספרים של רבנו והיה חייב כסף לדפוס - "אני צריך לתת שש לירות, תיתן לי שש לירות"  שש לירות זהב, היה אז יקר מאד. רבי ישראל לא דיבר הרבה, בקיצור, "שש לירות, תיתן לי שש לירות", וכך היה, הוא נתן לו תכף ומיד כל הכסף, שש לירות זהב, ונולדו להם ילדים.  סבא מסיים את הסיפור: "אברהם הבן, סיפר לי, הוא חי עכשיו בזכות זה הכסף, הוא עכשיו בן שמונים, שמו אברהם אשכנזי"




סיפור ההתקרבות של סבא ישראל לרבי נחמן מברסלב ולעניינו, מחולק לשני חלקים: חלק אחד - מציאת הספר "השתפכות הנפש" בפח האשפה, אז החל לעסוק בספר ולקיים מה שכתוב בו, אז לראשונה הוא נחשף לתורה של רבי נחמן, רק שאינו יודע שהמחבר של הספר הוא רבי נחמן, ולא יודע כלום על ברסלב, הספר ריתק אותו, העצות שבספר הצילו אותו. אלא שאחד התלמידים לקח ממנו את הספר וגער בו ש'אסור ללמוד בספרי ברסלב', אז לראשונה הוא שומע על ברסלב, עכשיו הוא יודע מה עליו לחפש - לחפש חסיד ברסלב, לחפש ספרי ברסלב. ואכן הוא השתוקק והתפלל להשם שיכיר לו חסיד ברסלב. בשלב הזה נכנס החלק השני של סיפור ההתקרבות - המפגש המיוחד שלו עם רבי ישראל קרדונר.  החיבור והקשר ההדוק שנמשך חמש שנים עד לפטירתו של ר"י קרדונר. וכפי שרואים בשיחות, זהו קשר נצחי, שבעצם נמשך גם לאחר מיכן, למשך כל חייו של סבא ישראל.   

לשמוע את סבא, בשיחות המוקלטות, בהיותו קרוב לגיל מאה, מספר לחברים המאזינים על עניין רבנו, סיפורי ילדות, כשבכל שיחה ושיחה הוא מדבר על ר' ישראל קרדונר, איך שעדיין הוא קשור אליו, למרות שהקשר היה במשך חמש שנים, רק ברבע הראשון של חיי סבא, אך עדיין הוא חי אותו בנימי נפשו, את שהיה לפני יותר משבעים שנה הוא מספר כאילו היה זה אתמול.... לפניכם חלק מהתיאורים של סבא ישראל ממה שראה והרגיש עם ר"י קרדונר: "רק לשמוע את הקול שלו, היה נעים. היה דבוק בהשם יתברך, לא ראיתי, לא שמעתי דבר כזה מעולם, בשביל זה נתקרבתי". "אני נתגדלתי בין חסידים גדולים, חסידים מחמירים, מדקדקים במצוות. אבל ראיתי את האיש הזה - ראיתי שכולם עומדים בחוץ. שאינם יודעים כלום מאמונה, מהשם יתברך, מהתורה. אין דוגמתו". "לא ידעתי כלום, אבל אני חיפשתי אמת ומצאתי איש אחד, כן, רבי ישראל קרדונר, וראיתי מה זה ברסלב, כן. הייתי גיבור כזה.. עזבתי כל העולם, ונדבקתי וקישרתי עצמי לר' ישראל, כן". "הוא היה איש פלא, הוא היה כולו להשם, כולו אמת, כן. אני לא מצאתי, רק הוא לבדו". "ראיתי בעיני את רבי ישראל, ראיתי מה זה ברסלב. ראיתי את התפילה שלו והעבודה שלו והשבת שלו, הדיבורים הקדושים, שלו, הרצונות שלו".



"יש אהבה ויש אהבה, אני ראיתי מה זה אהבה, רבי ישראל עליו השלום, הוא נתן את כל נפשו עלי, אולי הוא יצליח להאיר בי איזה אור!" "אוי, רבי ישראל, היה לו מסירת נפש, כאילו אין לו, לא אשה ולא בנים, רק אני, הוא ואני, שני אנשים היה.  נו, גבורה כזה, אי אפשר להבין שיש בעולם גבורה כזה כמו רבי ישראל, רבינו הקדוש האיר בו. הוא היה מדובק ומקושר לרבינו". "אני מסרתי את נפשי להיות עם רבי ישראל (קרדונר), כי אני הייתי לבד בלי כלום, אני לא עזבתי אותו פסיעה, איפה שהוא הלך, הלכנו ביחד, כן"  "זה היה שיחה בפי הבריות: "הנה ברסלב, הנה זוג ברסלב" זה היה סימן שהלכנו ביחד"

"מה שראיתי... שרבינו הקדוש רבי נחמן יכול לעשות מבן אדם ילוד אשה! קדוש כזה! זה למעלה מן הטבע, מה שראיתי אצלו". "והוא היה בעל חן כזה, מלך, והדיבור בלב טוב, וכל המידות הטובות, כל מיני חן של קדושה - היה אצלו". "זכיתי בחסדי השם להכיר חסיד ברסלב, את מורי רבי ישראל קרדונר".

'חצות? צא, צא מן המיטה'

פעם אחת סבא התאנח כשנזכר ברבי ישראל, וסיפר עליו: "אה, אה, אה, אוי וי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, הוא היה דואג תמיד על ישראל, תמיד היה לו צער כזה על ישראל, 'איפה, איפה עם ישראל? איפה התורה? איפה?'  נו, והיום...." היה חשוב לסבא לתאר מה זה חסיד ברסלב אמיתי, ולפעמים גם הזכיר מעט מה זה חסיד לא אמיתי, כמו בשיחה זו, שאמר: שהיום אנשים שידועים כצדיקים בברסלב, רוצים המה להנהיג, אבל הם "לוקחים כל הכסף וכל הכבוד וכל הגדולה של ברסלב" והמשיך לחשוף - "יש הרבה 'מנהיגים', כן, כן, כן, וודאי!" לכאורה לא נעים לחשוף עובדה מכפישה כמו זו, אם ידעו שבברסלב יש חרפה כזו, האם זה יזיק לברסלב? מיד אומר סבא: "לא, זה לא ברסלב!, ברסלב יש מעט, אבל זה טוב, 'טוב מעט לצדיק', יוא"

"הגוף רוצה לישון, הוא רוצה לחזור לישון במיטה" סבא צוחק "אבל הוא היה חייל טוב ... 'איך אפשר לא להגיד תיקון חצות'?  זה היה מין התבודדות כזה... ...לב כזה, טענות כאלה, בכיות כאלה, געגועים, געגועים כאלה. 'חצות? צא, צא מן המיטה' (סבא צוחק), הוא סיפר לפני השם יתברך את כל ליבו, הכל, "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי, העווינו, והרשענו, זדנו, חמסנו..", מי יכול לתאר ולשער כל מילה!? רק לשמוע "אשמנו, בגדנו, גזלנו.." - זה שנשאר לו רוח חיים.. זה היה נסים גדולים מן השמים!, נסים גדולים. היה יכול לגווע מגודל צער "אשמנו, בגדנו, גזלנו.." הוא סיפר לפני השם יתברך את כל ליבו: "מה? מה מה אעשה?" - "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי.." 



סבא סיפר, שכשהיה ילד הוא ראה בחסידות קרלין שהם שותים תה או קפה לפני תפילת שחרית, ומנהג חסידות קרלין לצעוק הרבה בתפילה, אז הוא הבין שהם שותים בשביל שיוכלו לצעוק, אז הוא שתה הרבה בשביל לצעוק הרבה... לאחר מיכן הוא הבין שאפשר להתפלל ולעבוד את השם גם בלי זה, "בפרט שזכיתי, מה שראיתי מרבי ישראל (קרדונר), ראיתי שהוא לא צריך תה, הוא קם בחצות ולא, בלי תה, בלי קפה"

"אתה מבין הריקודים שלו? זה ריקודים פלאים, פלאים מאוד"

סבא סיפר שבפורים רבי ישראל (קרדונר) התחיל לשתות בבית, ורקד בבית, וראיתי שבכל רגע שעובר יותר, כך הוא יוצא מן העולם לעולם אחר, לעולם הבא, כן (סבא צוחק).  פורים אחד, ר"י קרדונר יצא מביתו לרחובה של עיר כדי להודיע לכולם את העניין של פורים - "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך"  "להודיע, להודיע, להודיע, להודיע", רבי ישראל בער הלך איתו והם הגיעו למקום של חסידי סלונים, דווקא אליהם הוא הלך, לחסידים שמתלוצצים מברסלב "והוא נכנס כמו לבית שלו ורקד". והיה שמה זקן אחד, בשם רב ליישקה מחסידות קרלין. (לרב ליישקיה הזקן כבר היה לו סיפור ישן עם רבי ישראל בער כשהיה ילד: כשהיה מתפלל אצל הקרלינים שנוהגים לצעוק בתפילה, הוא היה צועק יותר מכולם, ואז פנה אליו רב ליישקיה הזקן: "אתה רוצה לעשות אותי חרש? אני כבר חרש, מה אתה רוצה ממני?") אז רב ליישקה הזה, בפורים הזה, הסתכל על ר"י קרדונר איך שהוא רוקד, פנה אל רבי ישראל בער ואמר לו: "אתה מבין הריקודים שלו? של רבי ישראל? אתה מבין מה זה? זה ריקודים פלאים, פלאים מאוד", סבא התפעל כשסיפר זאת, איך שרב ליישקיה שיבח את רבי ישראל: "הראש שלהם, הראש של המתנגדים, הראש שלהם, כן. הוא נתבטל, בגלל שהוא ראה את הריקודים של רבי ישראל". "הוא נכנס בין מתנגדים, בין עקרבים, נחשים ועקרבים, והוא עשה מהם אין ואפס (סבא צוחק) נו, מי רואה דבר כזה? איך היה לו גבורה כזה להיכנס לתוך הבעל דבר ולהגיד לו ולהראות לו: "בא, בא, בא, בא, בא, אני לא מפחד ממך". מי שרואה הרקידה, שלו נתבטל לגמרי".

"ריבונו של עולם, איך זוכים לזה? אני רוצה גם כן לבכות, מאיפה לוקחים זה?"

"בראש השנה היה ניגונים כאלה... כל מי שהיה צריך להחיות את עצמו, היה מתחיל לנגן ניגון של ראש השנה" אמר סבא, וסיפר על ר' ישראל קרדונר איך שהוא היה מתפלל במירון בראש השנה, יותר משמונה שעות היה מתפלל תפילת עמידה, ואיך שהוא היה אומר "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" וכו' הנאמר בתפילה. "אני עליתי לסעודה לאחר התפילה, ואחרי הסעודה ירדתי לרבי שמעון, והוא עמד שם מתפלל שמונה עשרה, לא יכול ללכת הלאה, לא יכול לזוז, לא, לא, לא (סבא צוחק), ברעדה כזו, ביראת שמים כזה ובדביקות כזה, בסגנון כזה, הוא רצה לראות תכף את זה: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו..", רצה לראות תכף (סבא צוחק) אחרי הסעודה מיד ירדתי לציון של רבי שמעון כדי להביט ברבי ישראל, לראות את "החתונה" הזו. לא יכול לזוז הלאה - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו.." והיה רועד כולו, וגם כל הבניין רעד, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו.." "הוא אמר אלה הדבורים: "וידע כל פעול כי אתה, וידע כל פעול כי אתה פעלתו..", כן, ככה, הוא טען להשם יתברך, כן - 'מתי יהיה זה?' מתי יהיה "וידע כל פעול כי אתה פעלתו.." אוי, הניגונים של ראש השנה, המתנגדים בראש השנה היה להם ביזיון, הם באו לזרוק אבנים, אז הם שמעו את התפילות שלנו בראש השנה, הניגונים והזמירות, אז הלכו בלי אבנים, נפל עליהם פחד (סבא צוחק),



רבי ישראל קרדונר בילה תקופות ממושכות בציון רשב"י במירון, ותמיד נהג שם ביראה גדולה, הוא לא נכנס עם הנעליים לציון של רבי שמעון, בכל ימות השנה, גם בחורף בקור, בלי נעליים, כמו בית קודשי קודשים. כשהיה מתפלל אצל רבי שמעון, "הוא היה בוכה.... יכולים לחשוב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל כך דמעות? אבל אני ראיתי, שבכל פעם היה יותר חזק, הבכי, הדמעות, יותר חזק" "והיה קר מאוד בחורף, כשהוא הלך מהציון, הוא יצא, היה כמו שפותחים דלת של תנור, כן, כמו בית מרחץ, כן, היה יוצא חום מהציון. והציון היה רטוב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים..." כל זה רבי ישראל בער הצעיר ראה אצל ר"י קרדונר, וכמובן שהוא רצה גם כן לזכות לכזו עבודת השם והרגשות: "ריבונו של עולם, איך זוכים לזה? אני רוצה, אני רוצה גם כן לבכות, אני רוצה, מאיפה לוקחים זה?" התפלל סבא להשם.  

פעם שאלו את סבא, איך העולם יראה אחר ביאת המשיח, סבא השיב: "אה, ראיתי את רבי ישראל, ראיתי כבר מה שיהיה אחרי ביאת המשיח, ראיתי כבר איך שיהיה העולם אחרי ביאת המשיח" סבא צוחק וממשיך: "אמונה כזו, אמת כזה, ענוה, עניו כזה, אפס ואין... כל מה שאני מדבר עוד לא אפילו טיפה מן הים. המנהג של העולם, הדרך של העולם, שהם מגזימים, כשהם רוצים לשבח איזה אדם, הם מגזימים. אבל אני לא אפילו לא יכול להגיד טיפה משבחו... כמה שאני אגיד עוד לא..."

"רבי ישראל היה יחיד בעולם ברסלב!" (סבא צוחק), "מה שאני זכיתי להכיר ולהדבק ברבי ישראל קרדונר, זה דבר גדול מאוד, כן". "כל אחד יכול להיות רבי ישראל, ויותר, ויותר, כפי הלב, רבינו הקדוש אמר: תנו לבכם לי, ואני הוליך אתכם בדרך חדש", מה זה דרך חדש? זה דרך ישן, ואף-על-פי-כן הוא חדש לגמרי"!

רבי ישראל (קרדונר) נפטר ונשארתי לבד, אחד בעיר, ואני... אחד, וצחקתי מכולם, אני רקדתי בביתי ותמיד היה בביתי כמו חתונה, שמחה, ניגונים וריקודים אפילו בחול, וזה היה כח, וזה היה פלא, דבר פלא מרבינו. בפורים הם כולם ביחד, היו כולם הם מתנגדים, ומצחקים עלי בפרט בפורים, זמן צחוק, כן היו מתלוצצים, אבל כמו שאומר רבינו הקדוש: "העניין שלי היא בביזיון, אבל בכבוד גדול", כן, ככה, הם התלוצצו, אבל זה כבוד גדול...

לאחר פטירתו של ר' ישראל קרדונר, רבי ישראל בער נשאר לבד בטבריה ועבר תקופות מאוד קשות, ללא התמיכה לה זכה קודם לכן ממורו ורבו. עבר לירושלים לאיזו תקופה, שם סבל חרפת רעב וחזר לטבריה, בגיל עשרים וחמש זכה לגילוי הפתק,  ובזה סיימנו לעתה את הכתבה, אם כי יש המון יריעות לכתוב, נסתפק במעט המחזיק את המרובה שהעתקנו. יהי רצון שבימים אלו, ימי הסתלקותם, ישפיעו עלינו את כל הטובות שבעולם, אכי"ר.


אין תגובות: