מעשה בשבר ענן
באחד החורפים, אחר הצהריים,
יצאנו מאחד המושבים שליד העיר טבריה, לא היה גשום, דווקא היה אויר טוב, שמש נעימה,
ופתאום היה שבר ענן, ירד מבול, שיטפון, ואנחנו בתוך מדבר, הלילה הגיע והכל היה
חושך, לא רואים איפה ללכת, תקועים בבוץ... כמו דבק, לא ידענו איך לצאת מהבוץ ולאן
ללכת. בקושי רב לבסוף הוצאנו את הרגליים
מהבוץ, רבי ישראל קיבל כאבי בטן ונעשה חולה, אבל המשכנו להתאמץ במסירות נפש להתקדם
לאיזה מקום יישוב, לפני שנמות מהקור. לא ראינו שום כיוון, התחזקנו והמשכנו ללכת
וללכת, זמן רב, בחושך ובבוץ, עד שלפתע ראיתי מרחוק אור, הבנו שזה בית מיושב, זה
עדיין היה מאוד רחוק ובחסדי שמים הצלחנו להגיע לבית. את דלת הבית פתח לנו איכר,
הכניס אותנו לחדר, וכל החדר התלכלך בבוץ... ביקשנו מהאיכר שיביא לנו תה לחמם את
הגוף, האיכר תכף הלך לתנור והביא קומקום ואמר "תשתו כמה שאתם רוצים", בחסדי
השם היה לנו תה, היה לנו חדר. התפללנו 'ערבית' כאילו לא קרה כלום, כאילו לא היה בוץ,
אבל אני, אני הרגשתי: 'עכשיו אני כל כך יגע, אני כל כך איש חלש וכואב לי כל הגוף, כל
האברים', כל מה שאני צריך עכשיו שיתנו לי איזה כמה ימים, רק לשכב, שלא יתנו לי כלום,
רציתי רק לשכב. אכלנו איזה דבר, אבל אני רציתי לראות את המיטה, אני לא רוצה לאכול,
לא לשתות, רק מיטה, כן...
אבל רבי ישראל.... רבי ישראל,
לפני שהלך לישון על המיטה, היה לו כמה דיבורים לדבר עם השם יתברך, כן, "ככה נותנים
הנשמה? צריכים להתוודות ולדבר עם ה' יתברך"... ביקשתי ממנו: "אני רוצה לשכב",
היה לי את המיטה שלי, ואני שכבתי כמו מת, אוי, אוי.. והוא עשה הווידוי וה'קריאת שמע'
כאילו לא קרה כלום!, ה'קריאת שמע' היה במסירת נפש כזה, "שמע ישראל.."
"ואהבת.." אז אני חשבתי: 'הלילה הזה אי אפשר לקום בחצות, אחרי שיטפון כזה
ואחרי... איך אפשר לקום בחצות לילה?' אז אני חשבתי: 'הלילה הזה אין חצות'. אני לא הרגשתי
שום איבר, היה כואב לי כל הגוף.
אבל הוא היה גיבור, אריה! הוא
קם בחצות לילה, כן, כמו אדם שנשרף לו הבית והוא נמהר להציל את הבית... - הוא קם בגבורה
כזו! חצות כזה, הוא אוהב את השם יתברך, אוי, שמעתי החצות שהוא אמר בהתעוררות כזה!!
נו, כבר לא יכולתי לשכב רגוע.... שכבתי במיטה כמו אדם ששוכב על קוצים, איך אפשר? כששומעים
חצות כזה, 'איך אתה רוצה לישון? איך אתה שוכב'?. אחרי ששמעתי החצות שלו, אמרתי: 'מה
זה? מה זה אתי? עד מתי תשכב? עד מתי אתה לשכב?', נו, התגברתי וקמתי. והוא ישב על השולחן
עם נר ולמד בספר הזוהר. אני ראיתי את הפנים שלו, היה אש, הפנים שלו אדום, והיה פחד
להסתכל בפניו, והשולחן והרצפה רעדו, והוא היה רועד...
ככה היה, עד הבוקר, עד שהגיע
זמן תפילת שחרית. הוא עשה הכנה להתפילה, ואחרי חצות כזה, הוא התפלל ככה עד שכל המושבה
כולם היו סביב הבית. זו מושבה של איכרים, כולם קמים מוקדם בבוקר לעבודה, וכולם
נעצרו ליד הבית כדי לשמוע את קולות התפילה של רבי ישראל. בקיצור, התפילה שלו הייתה
כזו, שכבר לא יכולתי להישאר בחדר, נפל עליי יראה ופחד, הרגשתי שאני עלול לגווע!!!
לקחתי את עצמי לדלת, החזקתי בדלת מוכן לצאת מהחדר ברגע שאני ארגיש שכבר אין לי
אפשרות להיות בבית מרוב היראה, שברגע שארגיש שאני כבר גווע תכף ומיד אצא החוצה. אז
אני נתקרבתי להדלת, והחזקתי בהדלת, כדי שבזמן שלא יהיה לי שום אפשרות להיות בבית מרוב
היראה, אז אני אספיק לצאת לחוץ, לעזוב לצאת לחוץ מהחדר... ובחוץ נתאספו כל בני
המושבה, כל המשפחות, נפל עליהם פחד, והם כיסו את הראש ואת הידיים עם מגבות...
ולאחר שרבי ישראל סיים את התפילה,
בעל הבית נכנס אלינו, הוא הכין שולחן גדול עם כל טוב שבעולם, וביצים, גבינה, שמנת,
הוא הרי איכר ויש לו כל טוב. אף שהיה רעב בארץ, הם היה להם כל טוב, והיה זיתים וביצים
וכל מיני מאכלים שבעולם, הכל היה על השולחן, והוא נכנס לרבי ישראל בהכנעה, כמו שהוא
עומד לפני המלך: "אני מבקש ממך לאכול", רבי ישראל אמר לו שהוא לא רוצה, הוא
לא צריך כלום מלבד תה ולחם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה