סיפור ההתקרבות 2 - המפגש עם רבי ישראל קרדונר

סיפור ההתקרבות 2: המפגש עם רבי ישראל קרדונר

חיפשתי ספרי ברסלב ולא מצאתי, המשכתי להתבודד, והתפללתי להשם יתברך שירחם עלי, "אני רוצה להיות חסיד ברסלב", כן, כן, והשם יתברך עזר לי, ושלח לי לטבריה את רבי ישראל קרדונר. הוא כבר נתן לי את הספרים...

בצפת היה גר מורי הקדוש רבי ישראל קרדונר, והוא היה חידוש כזה, מה שאין בעולם. אני לא הכרתי אותו, ולא ידעתי. הוא היה נמצא במירון, ביחידות, לא היה איתו אף בריאה, היה לו את המפתח של הבית הכנסת של רבי שמעון בר יוחאי, והלך בין ההרים להתבודד ולהתפלל, עסק בעבודת השם במסירת נפש. כל השבוע במירון, וכל יום שישי הלך ממירון לצפת לביתו.

והנה, השם יתברך רצה שרבי ישראל ילך ממירון לטבריה, אליי, אבל רבי ישראל לא יצא ממירון, אפילו שיש לו כל כסף שבעולם. - הוא יעזוב את מירון?, את רבי שמעון? הוא יעזוב את המקום הקדוש כזה וילך לטבריה? מה יש לו בטבריה? איך, איך?. השם יתברך ידע שרבי ישראל לא יזוז ממירון לטבריה, מה עשה? שלח לו מחלה על היד שלו, כאבים שהתגברו מיום ליום, משעה לשעה, כאבים כאלה שהוא לא יכל לדבר דיבור אחד, לא יכול להתפלל, ולא לעשות איזה עבודה. אי אפשר בדרך הטבע לסבול כאבים כאלה. והוא לא היה תולה שום דבר בדרך הטבע, רק הכל השגחת הבורא, וכשהוא ראה דבר כזה, הכאבים החזקים, אז התחיל לחשוב: 'אולי רצון הבורא שאלך לטבריה?' ומה יש בטבריה? בטבריה המזג האוויר יותר חם ממירון וצפת, שם הוא יוכל להתפלל ולעסוק בעבודת השם. כל זה היה ביום, ביום רביעי...

באותו שבוע ביום ראשון, משפחתי התחילה לאפות לחם למכירה, ורבי ישראל קרדונר בא לטבריה באותו השבוע, ביום חמישי. הוא היה צריך לחם, אז הביאו אותו אלינו. אני לקחתי את הכיכר לחם והוצאתי ונתתי לרבי ישראל... וכשראיתי את רבי ישראל, את הצורה שלו, אז חשבתי: 'זה האיש, הוא צדיק נסתר ואצלו אני אמצא מה שאני מחפש, אמונה ויראת שמים'. רבי ישראל נתן לי את הכסף, ואמר לי: "אולי אפשר לאכול את הלחם אצלכם בבית?", הרגשתי שהוא יודע את מחשבתי ורצוני, שאני רוצה שיהיה לי קשר אתו. רבי ישראל ישב במדרגה אחת של הבית, ונתתי לו את הלחם לאכול. הוא עשה נטילת ידיים וברך את "המוציא.." וכששמעתי את הברכה ממנו - "על נטילת ידיים" ו"המוציא.." - ראיתי שזה נכון! - זה צדיק נסתר! אני גדלתי בין חסידים לומדי תורה ויראי השם, אבל ברכה כזו לא שמעתי! וגם כן, הפנים שלו! צורה כזה כמו שהיה לרבי ישראל, לא ראיתי, לא ראיתי!  הצעתי לו את מה שנשאר מהסעודה שלנו - "אכול את זה", אז הוא אמר לי: "אני לא אוכל שום דבר, רק לחם ותה". לא ידעתי שהוא ברסלבר, אני ידעתי רק שהוא צדיק נסתר. אמרתי לו בלחש, בסוד, באוזן: "תדעו, שאתם באתם לטבריה בשבילי! אני 'כך וכך', אני רוצה מאוד לעבוד השם באמת, ויש עלי מלחמות קשות. כל ימי חיי אני מחפש מקום שידריכו אותי ויאירו בי את אור השם, שאזכה לעבוד את השם באמת. אז אתם באתם לטבריה בשבילי, ואני מבקש אתכם שלא תעזבו אותי!". אני ראיתי שהוא נרגש מאוד.

אחר כך הלכתי איתו לבית כנסת, ועל הדרך סיפרתי לו את העניין שלי, והוא שמע הכל... הרגשתי שיש אצלו רפואה, רפואות בשבילי, בכיתי לפניו שלא יעזוב אותי, שלא ילך למירון. הוא שמע דבר כזה... ראיתי שהוא מרוגש כל כך. כי הוא ראה עין בעין שהשגחת השם יתברך שיבוא לטבריה, הוא בא לטבריה ישר לביתי.

באותו חורף ירדו הרבה גשמים, מי הים עלו ונכנסו לבית כנסת שהלכנו אליו, המים הגיעו עד לגובה של חצי שולחן, לא יכלו להתפלל שמה. הוא היה פתוח, והשולחנות והכיסאות עמדו במים... עלינו על שולחן, הוא הדליק נר אחד ולמדנו תורה "כי מרחמם ינהגם". כל ימי חיי לא הרגשתי טעם תורה ויראת שמים כמו בלילה כשלמדנו את התורה הזו. למדנו עד קרוב לאור הבוקר, עד ששמעתי את הקול בכייה של אמא, היא בכתה מאוד כמו אחרי מישהו שנפטר: "אוי, בני, בני, בני ישראל בער, בני ישראל בער נאבד, נאבד", יצאתי מבית הכנסת והלכתי לאמא ואמרתי לה: "מה זה הבכייה?", אז היא אמרה: "מה זה עשית? איפה הלכת כל הלילה?"

בבוקר, שהלכתי לבית הכנסת, ורבי ישראל היה בבית הכנסת ואני דיברתי אתו, אז אמרו: "נו, כבר נעשה מה שנעשה בלילה הזה" (סבא צוחק). אחר כך ביום ראשון הלכנו לישיבה, הוא למד איתי, ולמדנו ספרי רבינו וגמרא ו"שולחן ערוך", פוסקים, נו, והם ראו, "אוי וי, ישראל בער, ישראל בער נעשה ברסלבר,...", נו, הם הלכו מהישיבה, הם הלכו להורים, לאבא ולאמא, וסיפרו להם: "אתם יודעים? ישראל בער נעשה ברסלבר", אז אמר אבא: "אני לא דואג, אני מכיר את הבן שלי, הוא מקיים כיבוד אב, הוא ירא שמים, אז הוא יבוא מהישיבה, ואני יגיד לו שאני לא רוצה, אז הוא בוודאי לא יהיה ברסלבר, אין לי שום דאגה", אז הם רעדו: "אתה לא יודע מה זה ברסלב? הוא לא ישמע לך, אתה צריך מלחמה כבידה", אז הוא אמר: "אני לא דואג, אני מכיר את בני". באתי מהישיבה, אמר לי האבא: "אני שמעתי כולם מהישיבה, רב מוטל (מסלונים), וכולם באו ואמרו שאתה נעשית ברסלבר, תדע בני, רחם עלי, אני לא רוצה שתהיה ברסלבר, אני רוצה שתהיה איזה חסיד שאתה רוצה, אבל לא, רק לא ברסלב!", אז אני אמרתי לו: "אבא, אתה יודע, מכיר אותי, אני מקיים כיבוד אב, בזה אני לא אשמע לך", אז הוא אמר: "הצדק אתם, הם אמרו שאני לא יודע מה זה ברסלב". האבא שלי היה עיוור בשני עיניו, והוא בכה ואמר לי: "תרחם עליך ועלי, לא תהיה ברסלב", ואני אמרתי לו: "אבא אני רוצה רק ברסלב". רבי ישראל אמר לה (לאמא): "זה דבר שאי אפשר בשום אופן לבטל, ישראל בער יהיה ברסלב, וככה יהיה, לעולם, הוא תמיד יהיה ברסלב". היא שמעה שהוא אומר ככה, היא מתה מגודל הפחד והשבר הגדול, "ישראל הוא יהיה לעולם ועד ברסלב", אימי נפטרה מגודל צער שנעשיתי ברסלב. אבל היה נס מן השמים, כבר הגיעו לקחת אותה לבית הלויות, ולפתע אחד מה"חברה קדישא" ראה שהאמא שלי עשתה איזה תנועה עם העין, היה לה "תחיית המתים".

אני מסרתי את נפשי להיות עם רבי ישראל (קרדונר), כי אני הייתי לבד. לא עזבתי אותו פסיעה, איפה שהוא הלך, הלכנו ביחד, כן. היה שיחה בפי הבריות "הנה ברסלב, הנה זוג ברסלב" (סבא צוחק) ונעשה, אש - "הוא כבר שניים? רבי ישראל קרדונר ורבי ישראל בער?" זה סכנה גדולה! (סבא צוחק), נפל עליהם פחד, כל המתנגדים הגדולים והמפורסמים.