עוד גירוש??

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון מושך מאמינים רבים, שמתגוררים באזור. חלקם מתפרנסים מקיבוץ נדבות וחיים מארוחות צדקה. בשנים האחרונות, מאז החל תהליך הפיכת הקבר לחברה ממשלתית הקשורה למשרד התיירות ב-2011, הם מרגישים שדוחקים אותם החוצה בכוח. חששותיהם גברו מאז חתם שר האוצר יאיר לפיד, לפני שלושה חודשים, על צו להפקעת השטח. הקבצנים של הר מירון משוכנעים שבקרוב יסולקו.
"זה מעוז אנרכיסטי אחרון, מעין בית העם שהמדינה הלאימה", אומר ד', בעל תשובה, שחושש לגורל המקום. "שנים ארוכות המקום פעל כמו קומונה חרדית, אבל כולם הריחו שבקבר הרשב"י יש המון כסף ותקציבי ענק, חצרות הלשינו זו על זו, אז המדינה לקחה את המקום לידיה".
את האתר מנהל היום מטעם המדינה אלכס ויז'ניצר. קודם לכן, מ-2008, נוהל קבר הרשב"י על ידי ועדת חמישה - שהיתה בה נציגות לארבעה הקדשים חרדיים (נכסים שמנוהלים על ידי גופי דת) ולמדינה. ד' מסכים שגם ההסדר הקודם לא היה אידיאלי. "הם תמיד חילקו את העוגה ביניהם. המשמעות היא קופות צדקה ותקציבים למשפצים אלמונים. זה מקום שמגיעים אליו כולם: מרוקאים, אשכנזים, ברסלבים, ניצולי שואה, חסידים מתבוללים. חוץ מהשמאלנים החילונים, כולם במירון", אומר ד' ומחייך.

המאמינים שנמצאים באתר בקביעות מזועזעים במיוחד מהעברת השליטה עליו לחברה של משרד התיירות. אחד מהם, אמיר קוניאלי, אומר שאחרי הילולת הרשב"י בל"ג בעומר "הכל יהיה פה שונה. כמו בכותל, תהיה פה תיירות. זה מקום שאסור לעשות בו תיירות. יהיו מלחמות, אני אומר לך. אנשים לא יוותרו על המקום. הם יילחמו".
מאמין אחר שנאבק על גורל המקום הוא שמעון פימה, פעם חילוני תל אביבי והיום בעל תשובה. על כריכה של מחברת ילדים כתב פימה "הרשב"י", ואת טענותיו נגד הפקעת השטח ומחאתו על איסורים שונים שמוטלים על המבקרים באתר הוא שוטח באמצעות משחקי מלים שמבוססים על שמו של הקדוש. תמיכתו של הרשב"י בקבצנים, למשל, משתמעת מפיצול שמו לביטוי "הרש בי". התנגדותו לאיסור על נגינה במקום מתבהרת משינוי סדר האותיות של שמו, כך שמתקבלת המלה "בשירה". הרשב"י גם מוחה נגד האיסור על שימוש במנגלים באתר, שכן מאותיות שמו אפשר לכתוב גם ביטוי כמו "בשר יה".
ד', שהביא אותי למקום, הפך בעל תשובה מסיבות חברתיות. הוא היה שותף למחאה של קיץ 2011, במידה רבה מכיוון שראה את משה סילמן מצית את עצמו. ד' היה אחד מדיירי האזור ועכשיו הוא מתפרנס ממזנון קטן שבבעלותו. "הר מירון עומד להפוך לאתר תיירותי", הוא מבהיר את חששותיו. "בשנים האחרונות התחילו להגיע לכאן אוטובסים של קבלה לעם, יש תיירות לעשירים בשבת. זאת זילות של הקבר. רבי שמעון בר יוחאי הוא ראש הממשלה שלנו. מעכשיו הכל יהיה לפי תו תקן, עם מזגנים".
הקבר הפך בית חם לעשרות מאמינים שלא מצאו את עצמם במסגרות ממוסדות, והשינויים יהרסו את המצב המיוחד שנוצר במירון. "ההר הוא בית להמון אנשים עזובים, ילדים שבורחים מהבית, הומלסים,  וכאן מקבלים אותם בסבלנות. זה מקום שממלא פונקציה חברתית. אם הם לא יהיו פה, אין לי מושג מי ידאג להם".

"אני רוצה רק שלא יהפכו את מירון למוזיאון", אומר מקבץ נדבות שעומד בסמוך. "זה מקום של חיים. יש מספיק היכלי תרבות בישראל. אנחנו מסתובבים כמו בבית כלא עם כל השומרים סביבנו. אנחנו רוצים רק שיכבדו את רבי שמעון ואת אורחות חיינו, שיכבדו את הבריות הלא מוצלחות".
עובדיה חבה, המכונה רבי עובדיה, הוא אחת הדמויות הידועות בהר מירון. בשנת 2000 בישרו לו הרופאים שהוא עומד למות מגידול במוח, והוא נדר שאם ישרוד יהיה "עבד עולם לצדיק". מאז הוא מעניק אוכל לנזקקים ולמתפללים בהר וזוכה לאהבה רבה. חבה מכין את האוכל עם כמה מתנדבים בלול ענק, שהפך מחסן עמוס ארגזי מזון שקיבל מתורמים שונים, שממוקם כמה דקות נסיעה מהקבר. "בראש השנה אני מחלק 600 קילו בשר בקר למאות אנשים".
ד' מעניק לו תרומה כדי שיחלק פיצוחים וערק לכבוד סבו שנפטר בתאריך שבו ביקרנו אצל רבי עובדיה. חבה מספר שהרשויות בהר מירון לא מניחות לו להקים אוהל כדי להאכיל נזקקים. ב-2009 נהרס קרוואן שבנה לצורך זה. "אמרתי למשטרה שאם אני מפריע לתנועה, אלך לפינה".
העתיד מדאיג גם אותו. "החוק עוד לא נכנס. אחרי שייכנס, זה יהיה כמו בכותל. כבר עכשיו, אם אתה ישן על כיסא, מרימים אותך. אדם למד כל הלילה, אז הוא ישן קצת על הכיסא, אז מה?". ד' מספר שבימים שרבי עובדיה לא מאכיל את הנזקקים, מתרבות הפריצות והגניבות. הם רוצים לשרוד.
"אם יאיר לפיד היה רוצה להשתלט על כנסייה, מסגד או תיאטרון, היו נותנים לו? היו שוחטים אותו", אומר אחד ממקבצי הנדבות הקבועים באתר. "כשזה קורה ברשב"י, איש לא מצפצף. זה מקום שהוקם על ידי תלמידי האר"י, הוא לא שייך למדינה. מה ייתנו למתפללים? הם ייתנו אוכל ושתייה כמו עכשיו? הם רק יקחו".

קבר הרשב"י משמש גם בית לכ-20 בני נוער דתיים שעזבו את משפחותיהם. אחד מההיפים הדתיים הצעירים האלה הוא י', בן 17, נער מופנם שעזב את הבית לפני שלושה חודשים כדי "להתקדם בקדושה" במירון. "המאבטחים מציקים לי. אם אני שר תהילים בקול, אומרים לי להפסיק. אם אני יושב, אומרים לי לקום. כשאני ישן, מעירים אותי בבעיטה. כל המקום הזה הוא מסחרה. אני בא להתקדש ולתפוס הגנה אצל רבי שמעון. בכל מקום באזור יש מאבטח. אתמול הלכתי לכרות עצים למדורה ביער. הם התחילו לשאול איפה אני ישן. זה בית של צדיק, זה לא שייך למישהו. לדעתי, מותר לחלל בחליל ומותר לאכול. זה מקום של אהבה".

' גר במערות בהרים היפהפיים באזור, כרבע שעה הליכה מהקבר. מעט זבל וחוט תיל, שמסתתרים מאחורי שיח, מסמנים מערה שבה גר מישהו עד לא מזמן. י' מספר שישן במקום עד שהבין שזו מערת קבורה עתיקה. זאת מערה דה־לוקס, עם שלושה חדרים. "ראיתי זבל והשם כיוון אותי לשם. הגעתי לכאן בשבת ונשארתי, הייתי אפילו בלי בגדים".
 אומרת אחת הנשים שמקבצות נדבות באתר: "אותי שרפו בתוך האוהל. כשאני עוברת, צועקים שאני רוצה את הכסף בשביל סמים. יש כאן ים של כסף. אני רואה את האנשים עם שטרות של מאתיים וזה הולך לרשעים, אנשים עם וילות ומכוניות חדשות. כל אחד רוצה בלעדיות. הם לא רוצים פה הומלסים. לפני שהמדינה השתלטה, היתה כאן הרבה יותר נחת".

מקרן הרשב"י נמסר בתגובה: "קיבלנו תלונות רבות על הטרדות של באי האתר וקהל המתפללים, תוך פניות עיקשות של קבצנים למתפללים בזמן התפילה. הם אינם מוכנים לקבל סירוב לתת, לוחצים את המבקרים לתרום ומביכים אותם. הנהלת האתר אינה מתכוונת להישאר אדישה לנוכח התלונות ופועלת להסדרת פעילות הקבצנים כמקובל באתרי דת וקדושה".
בנוגע להסרת האוהל של עובדיה חבה נמסר: "פעילותו של מר עובדיה נעשתה ללא תיאום. הנהלת האתר פנתה למר עובדיה פעמים רבות. לא נאפשר פעילות של גורמים שאינה מוסדרת, מבורכת ככל שתהיה. הפעילות מפריעה לסדרי העבודה באתר ועלולה לסכן את ציבור המבקרים, שכן מר עובדיה מפעיל בלוני גז ללא פיקוח ומחלק מזון שעמידותו בתקני התברואה לא נבחנת".

אין תגובות: