מעשה נושא שסבא מספר, בזמן שהיה עם רבי ישראל קרדונר

אנחנו (סבא ורבי ישראל קרדונר) יצאנו מיבניאל, המושבה על יד טבריה, והיה חורף, אנחנו התחלנו ללכת אחרי הצהרים באיזה מושבה, והיה אויר טוב מאוד, ולא היה גשם, בזמן שאנחנו הלכנו היה שמש ו... ופתאום ירד מבול, היה שבר ענן ונשפך מים, שיטפון, ונעשה לילה וחושך כזה, לא רואים איפה ללכת, אם כאן ואם כאן, אנחנו היינו בבוץ...
עלי עוד לא עבר עלי דבר כזה, כי פה, אז לפני שבעים שנה היה הטורקים והיה פה סכנות, ערבים היו רודפים וגוזלים
הבוץ היה כמו דבק, (סבא צוחק), נו, על-כל-פנים אני פעם הראשון בחיי, שהיינו במדבר בחושך בשיטפון, ואין יודעים איפה, איך, איפה ללכת ואיך יוצאים מהבוץ?, חושך (סבא צוחק),
הוצאנו איזה רגל, זה היה נס, היה פלא, איך אפשר להוציא? ככה, הוצאנו רגל
ורבי ישראל (קרדונר) עליו השלום נעשה חולה, הוא קיבל מחלת בטן, מחלת קיבה ו...
אי אפשר לתאר הכל, אבל מה שאפשר... (סבא צוחק), על-כל-פנים, בקיצור, אנחנו עשינו במסירת נפש להגיע לאיזה מקום, לאיזה מקום, כי אנחנו יכולים למות כאן מהקור
על-כל-פנים השם יתברך היה לו רחמנות עלינו, ואנחנו כבר הלכנו זמן רב בבוץ, ולא היה לנו שום תקווה, לא ראינו שום תקווה, איך נזכה להגיע למקום ישוב? אנחנו בחושך, אנחנו לא יודעים ללכת, אם לכאן, אם לכאן, אם לכאן, אנחנו לא יודעים איפה ל... (סבא צוחק),
על-כל-פנים אנחנו שנינו התחזקנו וככה הגענו: פתאום ראיתי מרחוק איזה נר, אז לא היה חשמל, רק מנורות נפט, אבל על ידי הוילונות, החלונות, ראיתי שיש אור בבית, אבל איך מגיעים לשמה? על-כל-פנים השם יתברך ירחם, הגענו כבר להבית...
והאיכר הכניס אותנו לחדר, ואנחנו הלכנו לחדר, כל החדר נעשה בוץ כמו מים (סבא צוחק), אז אמרנו לו: "אנחנו צריכים קצת תה לחמם את הבטן, לחמם את הרגל", אז הוא אמר: "יש לי תנור, בתנור יש קומקום גדול, אנחנו ניתן לכם תה כמה שאתם רוצים" (סבא צוחק),
בחסדי השם יש לנו תה, יש לנו חדר כבר, אנחנו ביבשה, אנחנו בחדר.
התפללנו 'ערבית' כאילו לא קרה כלום, כאילו לא היה בוץ, לא היה... כן, אבל אני, הרגשתי 'עכשיו אני כל כך יגע, אני כל כך איש חלש וכואב לי כל הגוף, כל האברים', שיתנו לי רק לשכב שלושה... איזה כמה ימים, רק לשכב, לא יתנו לי כלום, אני רוצה רק לשכב (סבא צוחק),

אכלנו בלילה איזה דבר, אבל אני רציתי לראות את המיטה, אני לא רוצה לא לאכול, לא לשתות, אני רוצה מיטה, כן...
ורבי ישראל, ורבי ישראל (קרדונר), לפני שהלך לישון על המיטה היה לו כמה דיבורים לדבר עם השם יתברך, כן (סבא צוחק), ככה נותנים הנשמה? צריכים להתוודות ולדבר עם השם יתברך, הנשמה צריכה לצאת...
אני ביקשתי אותו: "אני רוצה לשכב", אז הוא נתן, היה לי את המיטה שלי, ואני שכבתי כמו מת, אוי, אוי.. והוא עשה הווידוי וה'קריאת שמע' ו... כן, כאילו לא קרה כלום!, ה'קריאת שמע' היה במסירת נפש כזה, "שמע ישראל.." "ואהבת.."
נו, אז אני חשבתי: 'הלילה הזו, הלילה הזה אי אפשר לקום בחצות, אחרי שיטפון כזה ואחרי... איך אפשר לקום בחצות לילה?' אז אני חשבתי: 'הלילה הזה אין חצות', כן (סבא צוחק),
אבל הוא היה גיבור, אריה! הוא קם בחצות לילה, כן, כמו מי שנשרף - יש שריפה בביתו וצריכים להציל... כן, הוא, הוא קם בגבורה כזו! אני לא הרגשתי שום אבר, היה כואב לי כל הגוף. האא חצות כזה, הוא אוהב השם יתברך, אוי, שמעתי החצות שהוא אמר בהתעוררות כזה, נו, אני כבר שכבתי במיטה כמו ששוכבים על קוצים, איך אפשר? ששומעים חצות כזה, איך אתה רוצה לישון? איך אתה שוכב? (סבא צוחק). אחרי שהוא אמר חצות, ושמעתי החצות שלו, אמרתי: "מה זה? מה זה אתי? עד מתי תשכב? עד מתי אתה לשכב?",
נו, התגברתי וקמתי.
הוא לא אמר לי לקום, הוא הבין שאני, שאי אפשר, אי אפשר...
אבל הוא היה עניין אחר לגמרי, עושה חדשות, הוא היה מקורב לרבינו הקדוש, רבינו הקדוש עושה חדשות, עושה חדש!
נו, אני קמתי והלכתי, והוא ישב על שולחן והיה נר והוא ישב על השולחן עם זוהר הקדוש,

אני ראיתי את הפנים שלו, היה אש, הפנים שלו אדום והיה פחד להסתכל בפניו, והשולחן והרצפה רעדה, רעדו, והוא היה רועד, והשולחן והרצפה היה גם כן רועדים מהרעדה שלו.

אחר כך הגיע זמן התפילה, והוא עשה הכנה להתפילה, ואחרי חצות כזה, הוא עשה תפילה כזה, שכל המושבה, והרי כל אחד יש לו עבודה, איכרים.. אבל כולם היו סביב הבניין שלנו מהקולות שלו, מהתפילות שלו מתפילת 'שחרית'.
בקיצור, אני ראיתי שאי אפשר לי להיות בחדר, אני יכול לגווע, והיה פחד, נפל עלי יראה ופחד גדול, כן, כן.
אז אני נתקרבתי להדלת, והחזקתי בהדלת, כדי שבזמן שלא יהיה לי שום אפשרות להיות בבית מרוב היראה, אז אני אספיק לצאת לחוץ, לעזוב לצאת לחוץ מהחדר (סבא צוחק).

וזה לא אני משקר, אני לא מגזם, אני לא, אני... עוד לא אפשר להסביר איך זה היה, כן. כי אנחנו יכולים לחשוב: "מספרים מעשה" - לא!

אוי (סבא צוחק)

אני ראיתי את זה... אני יש לי חלישות הדעת, איך אני נראה בעולם הזה ואיך, איך אני... כשראיתי דבר כזה...
אבל אני ראיתי את העבודה של רבי ישראל אז נתבטל אצלי כל, כל הגדולים שבטבריה שהם רדפו אותי אחר כך.

אז... על כל בני המושבה, נפל עליהם פחד, הם כיסו את הראש, וגם כן את הידיים, עם מגבות.. והילדים הילדות, הילדות, הם הלכו, היה "פורים" יפה, הם הלכו עם מגבות, כיסוי, לכסות את הראש והידיים, היה יפה לראות דבר כזה..

והבעל הבית, אחרי התפילה (הנ"ל של רבי ישראל קרדונר) הוא נכנס אלינו, והוא הכין שולחן גדול עם כל טוב שבעולם, וביצים, גבינה, שמנת, הוא הרי איכר ויש לו כל טוב. היה רעב בארץ, אבל הם היה להם כל טוב, והיה זיתים, זיתים וביצים וכל מיני מאכלים שבעולם היה על השולחן, והוא נכנס אלינו ואמר לרבי ישראל (קרדונר) בהכנעה, כמו שהוא עומד לפני המלך: "אני מבקש ממך לאכול",
טוב, אנחנו נכנסנו, והיה כל מיני, כל מיני מאכלים שבעולם, שולחן, אז (רבי ישראל) הוא אמר לו: שהוא לא רוצה, הוא לא, הוא לא צריך רק תה ולחם.

אתם שומעים? אני ראיתי בעיני מה שאי אפשר לת... מה שאי אפשר, ואני לא מגזם, אדרבה כל מה שאני מספר אינו כטיפה מן הים, אי אפשר להסביר, זה דבר רוחני, זה, זה אמת כזה, אי אפשר להסביר, אוי וי (סבא צוחק).

אמריקה?! באמריקה יש דבר כזה?! (סבא צוחק)


אוי, אוי וי, אוי וי, אוי, אוי וי


אין תגובות: