רבי נתן במפגש עם ליטאים, סיכום: הם לא מאמינים גם בחכמים שלהם

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן פָּרָשַׁת אֱמֹר, ... בָּאוּ הַמְשֻׁלָּחִים מִוִּילְנָא

... בְּתוֹךְ שֶׁעָמַדְנוּ שָׁם יַחַד, דִּבַּרְתִּי עִמָּהֶם קְצָת, עַד שֶׁהִתְחַלְנוּ לִכְנֹס בְּעִנְיַן וִכּוּחַ קְצָת שֶׁבֵּין חֲסִידִים לְמִתְנַגְּדִים, כִּי הֵם מֵהַכַּת הַמִּתְנַגְּדִים הַגְּדוֹלִים עַל כָּל הַחֲסִידִים, כַּמְפֻרְסָם,

וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים, וַאֲנִי הָיִיתִי סָבוּר, שֶׁעַל- כָּל-פָּנִים יֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה אֱמוּנָה בְּהַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, שֶׁנִּקְרָאִים עַל שְׁמוֹ,

אֲבָל הֵם הֵשִׁיבוּ לִי מִיָּד – וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה עִקַּר הַמְדַבֵּר, וְכֻלָּם הוֹדוּ לוֹ. עָנָה וְאָמַר: וְכוּ' וְכוּ' "...אֱמוּנָה יִהְיֶה לִי בְּאָדָם וְכוּ'?" (בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ). כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֵּר עִמִּי, וְכֻלָּם הוֹדוּ לִדְבָרָיו.

וְהִתְחַלְתִּי לְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ: "אִם-כֵּן מַהוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים?".

אֲבָל הֵם לֹא הִטּוּ אֹזֶן לִדְבָרַי כְּלָל, וְהֵשִׁיבוּ דִּבְרֵי שְׁטוּת וָהֶבֶל, הַנּוֹגְעִים קְצָת לִכְפִירוֹת, כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, גַּם אֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת,

 וְאָז רָאִיתִי הֵיטֵב הַחִלּוּק שֶׁבֵּין חֲסִידִים לְמִתְנַגְּדִים, כִּי רָאִיתִי, שֶׁאֲפִלּוּ בְּהַתַּלְמִיד-חָכָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא תַּלְמִיד-חָכָם וְחָסִיד גָּדוֹל, גַּם בּוֹ אֵין לָהֶם אֱמוּנָה.

וְאַחַר-כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם בְּפֵרוּשׁ: אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר, שֶׁאִם אֵין לָכֶם אֱמוּנָה בִּגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁל הַחֲסִידִים, עַל-כָּל-פָּנִים יֵשׁ לָכֶם אֱמוּנָה בַּתַּלְמִיד-חָכָם שֶׁלָּכֶם; אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ מַדְרֵגַתְכֶם, שֶׁאֵין לָכֶם אֱמוּנָה כְּלָל: