יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

לפעמים נפתח ונחשך


לפעמים, בחמלת השם, נפתח להאדם אור גדול, ונדמה אז שבודאי הוא יהיה איש כשר כראוי.
אבל אחר כך... - פתאום נחשך לו,
כאילו שאז באה השמש ממש פתאום שלא בעונתה...

צריך שיהיה לצדיקים כמה וכמה עליות וירידות
וגם צריך, שקודם העלייה תהיה ירידה,
והירידה היא תכלית העלייה.

על כן, אל ישתומם האדם, ולא יפול בדעתו מכל מה שיעבור עליו.
אפילו כשהוא בבחינת עלייה, שרואה איזה ישועה והתנוצצות, אל יטעה לחשוב: שכבר האור שלו
רק ידע, שעדיין הוא רחוק מאוד,
ועל ידי זה לא יפול כשהוא רואה אחר כך שנחשך אצלו האור.

אך באמת, האור שכבר האיר לו, הוא לא נכבה ולא יסתלק ממנו, חס ושלום! כי אור חסד השם יתברך מאיר עליו תמיד.
ומה שנחשך האור, זה לא הסתלקות ולא כיבוי, אלא התרחקות מסויימת של האור, בבחינת "ממרחק תביא לחמה" ובבחינת "וירא את המקום מרחוק". 


אין תגובות: