העיקר הוא האמונה.

העקר הוא אמונה שהוא בחינת שבת, כי כל זמן שיש לו אמונה, בודאי ישוב אל השם יתברך באמת, ועל כן צריך האדם לחזק את עצמו על ידי זה בעצמו,
דהינו על ידי מה שהבעל דבר והסטרא אחרא רוצה להפילו חס ושלום, על ידי זה בעצמו יחזק את עצמו, כי הבעל דבר מתנכל בנפשו להפילו בכל עת מחמת שמכניס בלבו שפגם וקלקל כל כך עד שאי אפשר לו עוד לשוב ולתקן עברות ופגמים כאלו, בפרט כפי מה שיש אנשים שבאמת קלקלו הרבה מאד, כמו שהם יודעים בעצמם שעברו עברות רבות גדולות וחמורות ימים ושנים הרבה רחמנא לצלן.

 ויש שכבר התחילו כמה פעמים בתשובה ובעבודת השם ואחר כך נפלו כמו שנפלו, כל אחד ואחד כפי נפילתו, רחמנא לצלן, ועל כן מכניס הבעל דבר בלבם בכל פעם שכבר אפס תקותם לפי עצם הפגמים האלה, אבל באמת בזה בעצמו יכול האדם להחיות ולחזק את עצמו, כי מאחר שיודע ומאמין עדין, שעברה היא פגם גדול שעל ידה פוגמים בכל העולמות עליונים, אם כן יש לו אמונה עדין ומאחר שיש לו אמונה עדין בודאי יש לו תקוה בלי ספק
 כי מאחר שהוא מאמין שיכולין לקלקל בודאי יכולין לתקן גם כן!! כי כל זמן שיש לו אמונה יש לו תקוה ובודאי יכולין לתקן הכל, כי "כל מצוותיך אמונה". כי עקר המצוות הם לבוא על ידם לאמונה שלמה, כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם, וכל זמן שיש להאדם נקדה מהאמונה הקדושה יש לו תקוה עדין, כי בודאי יש עצות כאלו שגם הוא יכול לחזר להשם יתברך בנקל על ידי איזה נחת רוח שיעשה להשם יתברך במקום שהוא, שעל ידי זה יזכה לשוב אליו באמת על ידי כח הצדיקי אמת, עד שיכול לזכות לתשובה שלמה כל כך עד שיתהפכו כל העוונות לזכיות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה

אין תגובות: