להתרחק מעצבות

כִּי הָעִקָּר הוּא לְהַרְחִיק מֵעַצְמוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר.

כִּי רֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת וּמֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם עֹצֶם קִלְקוּלָם, שֶׁרֹב מַעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים כְּפִי מַה שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם וְרֻבָּם מְיָאֲשִׁים עַצְמָם לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל וְאֵינָם עוֹשִׂים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן.

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאֹד עַל דָּבָר זֶה, כִּי הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת שָׁקְעוּ עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי הַיֵּאוּשׁ ח"ו, קָשֶׁה מִן הַכֹּל. עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לֵילֵךְ עִם הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ נֶקֻדּוֹת בְּכָל פַּעַם, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּחֵשֶׁק וּבְחִיּוּת וּבְשִׂמְחָה תָּמִיד וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת,