מתוך הקונטרס לקוטי נ נח

מה הענין כאשר אומרים לאנשים נ נח הם עונים שמע ישראל?

שמע ישראל הוא אופן נפלא לרמז על השם נ נח נחמ נחמן מאומן, כי ידוע מהאריז"ל בכוונות, לכוון שישראל הוא אותיות שיר אל, שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע [ויש להעיר שיעקב אבינו קיבל את השם הזה מהס”מ בעת שיעקב ניצח את הס”מ באותו עונה שהס”מ היה מיעוד לשיר שירו להשי”ת, ורבינו כותב בלק”מ תורה ג' שתיקון הניגון של הלוא כשרים זה בלילה, וכן האבקו עמו בלילה דייקא, ונצחו, וזכה לשיר א”ל, שיצא לתכליתו עם רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן], וכעת כבר זכינו לדעת שזה השיר נ נח נחמ נחמן מאומן (וזה מרומז דוקא בהשם אלחנן, שהוא מצד ימין א"ל, ומצד שמאל, נ נח. ואיתא בכוונות והובא בליקוטי הלכות לכוון ש"מ משמ"ע בצירוף א"ח של אחד, דהיינו לכוון 'אשמח' כי רק ע"י רוב השמחה מיחדים שמו יתברך. ולכן הר"ר אלחנן חוגג בקושיותיו במס' חגיגה). ויש להוסיף, שמוהרנ"ת מאריך בזה בליקוטי הלכות, ששואל למה קבע התורה הקדושה שכל פעם שאנו מיחדים את השי"ת צריכים לומר המילים שמע ישראל, למה לא מספיק להגיד, ה' אלקינו ה' אחד (ואין לומר משום כל פסוק דלא פסקא וכו', כי שאלתינו למה מתחילה נכתב ונתקן כן. ועוד שכן בהלכה כמה וכמה יוצא מהכלל הנ"ל)? ופירש שהשי"ת היה יכול לברוא העולם בכל אופן שרצה, והדרך שכן בחר הוא שיחודו נתגלה רק על ידי נשמת ישראל, ובפרט ע"י הצדיקים, ולכן מכוונים בשמע ישראל וברוך שם, י"ב תיבות ומ"ט אותיות כנגד הי"ב שבטים ומ"ט אותיות בשמותם. ועל כן קבע התורה הקדושה המילים שמע ישראל, כי היחוד הוא דייקא על ידי הצדיק, ישראל, ובפרט ע"י השיר נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

ודע והבן שבלי אמונה בצדיק, כאשר אדם אומר שהוא מאמין בהשי"ת פירושו שהוא מאמין במה שהוא החליט שזה טוב וכו', כי לא יראני האדם וחי, וכל אחד מדמיין לעצמו טובו יתברך, ואחד מדמיין ככה ואחד ככה. ועוד כל אחד אומר לעצמו ה' יודע שאני צריך לעשות תאווה זו וכו' וכו', ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים כפי הצדיקים דייקא. וע' בחיי מוהר"ן שמי שמאמין בהשי"ת על כרחך הוא מאמין שיש צדיקים ע"ש (ויש להבין שכמו שיותר קל להאמין שהשי”ת ברא את העולם מלקבל כל ההמצאות של דופי של האפיקורסים, כמו כן יותר קל להאמין שהשי”ת נתן לנו תקומה ע”י השיר הקדוש בשם רבינו, נ נח נחמ נחמן מאומן, דאם לא מאמינים בזה ח”ו אז העולם נראה נטוש ומופקר ח”ו כי העולם עכשיו מבולבל מאד ואין שום הדרכה נכונה וכו' וכו', ורק מי שמאמין בשם הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, רק הוא חזק באמונתו וידיעתו שהעולם בידים נאמנות והכל הולך כסדר הרצוי), וע' בליקוטי הלכות יו"ד הכשר כלים ב:א, ז"ל ועקר הוא אמונת חכמים, כי מעצם גדלתו ורוממותו יתברך אי אפשר לזכות אפלו לבחינת אמונה כי אם על ידי החכמים וצדיקי הדור האמתיים, שזכו על ידי יגיעתם ועבודתם ואמונתם השלמה להשיג השגות אלוהותו יתברך והם יכולים להמשיך לנו מאורו וטובו יתברך ולהכניס בנו אמונה הקדושה. וגם מהצדיקים אמתיים אי אפשר לקבל כי אם על ידי אמונה, דהינו אמונת חכמים, שצריכין להאמין בהם באמונה לבד, כי גם אור הצדיקים האמתיים רחוק וגבוה מאתנו מאד מאד, ואין לנו שום השגה ותפיסה בהם וכו' ועקר הכלים נעשין על ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד:לא), כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינים במשה עבדו, דהינו בחי' אמונת חכמים. וזה עקר החלוק וההבדל שבין ישראל לעכו"ם, כי גם חכמי העכו"ם רבם ככלם מאמינים בו יתברך, כמו שנא' (מלאכי א:יד. ע' רש"י מלכים ב:יז:כה) 'ושמי נורא בגויים' – דקרו ליה אלקא דאלקיא. וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל שאמר (שיחות הר"ן רכד. רכה. חיי מוהר"ן) שחכמיהם חקרו בגדלתו יתברך עד שאמרו שהוא יתברך גדול ומרומם ומנשא מכל המחשבות וכו' וכו' כמו שהוא באמת, אבל אין יודעין משום מצוה של תורה, כי זה אי אפשר להם להשיג בשכל אנושי בשום אפן איזה מצוה ממצוות התורה. ומחמת זה הם רחוקים מקדשת ישראל, מחמת שלא זכו להאמין בה' ובמשה עבדו, אבל אנחנו עם קדוש זכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד שזכינו לקבל תורתו הקדושה על ידי משה עבדו נאמן ביתו וכו' כי רק החכמים והצדיקים אמתיים רק הם ממשיכים לנו אור האמונה הקדושה ורק על ידם אנו יכולים להתקרב לאבינו שבשמים, עכ"ל. וע"ע בלק"מ תורה י', 'כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולין להתפלל, ומונעים גם אחרים וכו' עליהם נא' (בראשית כ) השב אשת האיש וכו', כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך: אבי, לשון רצון, כי הוא רוצה למלך. והינו אבימלך, כי באמת צדיק מושל בתפלתו וכו' ע"ש. ושים דעתך להבן זה היטב כי קצרתי. [ומענין לענין, ע' בפ' הקטרת שבפ' קרח (יז:ט-טו) שאהרן עצר את המגפה ע"י הקטרת וע' ברש"י (פסוק יג) ד"ה ויעמוד בין המתים וגו' ז"ל אחז את המלאך והעמידו על כרחו א"ל (המלאך) הנח לי לעשות שליחותי א"ל משה צוני לעכב על ידך, א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה, א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל וזה שנא' וישב אהרן אל משה, עכ"ל, הרי מבואר היטב, שאפילו מלאך ששומע ישר מהשי"ת, לא יודע כמו הצדיק שאומר מפי עצמו, והמלאך המות וכן כל העולם שומעים מה ששומעים, ואני אין לנו אלא דברי הצדיק האמיתי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן].

ורואים הרבה פעמים ברוך השם, שעל ידי שאומרים למי שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, פתאום הוא נזכר בהשם יתברך, והוא מתחיל לומר השם יתברך, וע' בריש הקונטרס שהבאתי מרש"י פ' חקת (כא:יט) שרק על ידי שמזכירים שם של הצדיק יכולים להזכיר שמו יתברך.

שוב מצאתי מש"כ הנועם אלימלך בפרשת וארא (ד"ה ראה) ז"ל לכן אמר השי"ת למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה פי' שצריך אתה לעשות אותות ומופתים לפני פרעה כמעשה אלהות ועי"ז תשבר את שטותו שמחזיק עצמו לאלהות שהוא יסבור שאתה אלהים וכו' עכ"ל ע"ש, והוא ממש מוסיף חידוש עצום על מה שכתבתי למעלה, שלא רק שהאנשים חושבים את עצמם לאלהות וחושדים את הצדיק במומם, אלא שהצדיק דוקא מראה להם שהם יחשדו אותו בזה, כדי שעי"ז הוא ירד לענינם ויתקנם, ותודה לאל שמצאנו את זה כתוב בפירוש מהנועם אלימלך, כי אילו היינו אנחנו אומרים דבר זה מעצמינו היו....