אֲפִלּוּ לְהָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת חַשְׁכוּת וְגָלוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמֵאִיר עָלָיו לִפְעָמִים הִתְנוֹצְצוּת גָּדוֹל בְּלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, וְהַכֹּל – כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם עַל־יְדֵי זֶה וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה". וְעַל כֵּן אַחַר־כָּךְ מִיָּד נֶעֱלָם וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַהִתְנוֹצְצוּת וְהַהֶאָרָה הַזֹּאת, כִּי הַהִתְנוֹצְצוּת הָיְתָה רַק לְרַמֵּז לוֹ נְעִימוּת הָאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרָיו. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכְּרוּז, שֶׁקּוֹרִין לְהָאָדָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל. וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח וּסְפִירָה וְשָׁבוּעוֹת. 

(כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, הִלְכוֹת קְרִיאַת־שְׁמַע ה', אוֹת ט)