יום שישי, 2 בדצמבר 2011

לקוטי מוהר"ן תורה ו'

בסוף התורה רבינו מסביר שהענין שמוטל על האדם לשתוק כאשר ח"ו אנשים מבזים אותו, זה ענין לדון את הבוזים לכף זכות (שכפי מעשיו ראוי שיבזו אותו), ועי"ז הוא מוסיף כביכול אבנים יקרות לכתר המלך.

וקשה קצת, דהלוא אפילו אם נדון את הבוזים לכף זכות בטענה זו, שבאמת מגיע להמבוזה את הבזיון, עם כל זה, זה לא נראה כמעשה צדקות לבזות אותו, זה רק התנצלות בעלמא שלא יחשבו ממש רשעים גמורים, ולכן איך יחשב השתיקה והכף זכות הזה כמוסיף אבנים יקרות לכתר של המלך?

וכרגע הכי טוב שאני יכול לתרץ, שבאמת כל יהודי אפילו בלי שום מעשה, רק שנשמתו הטהורה קיימת בעולם הזה, הוא אבן יקרה מאד לכתר המלך, וכל זמן שהוא לא ממש רשע גמורה הרי הוא קישוט לכתר המלך, ולכן בזה שדנים אותו לכף זכות, רק שלא יהיה ממש רשע גרוע, הרי הוא כבר קישוט לכתר המלך.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

אני חושב שיהודי הוא יהלום בכתר המלך, בכל מקרה... גם אם הוא מטונף במעשים וכו'

וכשאתה דן לכף זכות וכו' אז בשבילך ובשביל השומעים אותך, הכתר של המלך מצטייר יפה

כשאתה דן לכף זכות זה לטובתך ולטובת השומעים אותך.

---

ויש את הענין של אזמרה, שזה מהלך אחר לגמרי לגמרי!!! זה פעולה שגם עוזרת לך לראות את כתר המלך בעין יפה עם יהלומים יפים ונקיים וזו גם פעולה שאחרי כמה זמן בזכותה באמת היהלום יהיה נקי