לקוטי מוהר"ן תורה ו'

בסוף התורה רבינו מסביר שהענין שמוטל על האדם לשתוק כאשר ח"ו אנשים מבזים אותו, זה ענין לדון את הבוזים לכף זכות (שכפי מעשיו ראוי שיבזו אותו), ועי"ז הוא מוסיף כביכול אבנים יקרות לכתר המלך.

וקשה קצת, דהלוא אפילו אם נדון את הבוזים לכף זכות בטענה זו, שבאמת מגיע להמבוזה את הבזיון, עם כל זה, זה לא נראה כמעשה צדקות לבזות אותו, זה רק התנצלות בעלמא שלא יחשבו ממש רשעים גמורים, ולכן איך יחשב השתיקה והכף זכות הזה כמוסיף אבנים יקרות לכתר של המלך?

וכרגע הכי טוב שאני יכול לתרץ, שבאמת כל יהודי אפילו בלי שום מעשה, רק שנשמתו הטהורה קיימת בעולם הזה, הוא אבן יקרה מאד לכתר המלך, וכל זמן שהוא לא ממש רשע גמורה הרי הוא קישוט לכתר המלך, ולכן בזה שדנים אותו לכף זכות, רק שלא יהיה ממש רשע גרוע, הרי הוא כבר קישוט לכתר המלך.