סעיף יד
כָּל זְמַן מִצְוָתָן, דְהַיְנוּ חֲצִי ֹשָעָה, אָסוּר לֵהָנוֹת מֵאוֹרָן. וְלָכֵן נוֹהֲגִין לְהַנִּיחַ אֶצְלָן אֶת הַשַּמָֹּש ֹשֶהִדְלִיקוּ בוֹ, כְּדֵי ֹשֶאִם יִֹשְתַּמֵֹּש אֶצְלָן, יִֹשְתַּמֵֹּש לְאוֹר הַשַּׁמָּשׁ, וּצְרִיכִין לְהַנִּיחוֹ קְצָת לְמַעְלָה מִן הַנֵּרוֹת, שֶׁיְהֵא נִכָּר, שֶׁאֵינוֹ מִמִּנְיָן הַנֵּרוֹת.

סעיף טו
מַדְלִיקִין נֵרוֹת בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָּא, וּמְבָרְכִין עֲלֵיהֶן. וּמַנִּיחָן בְכֹתֶל דָּרוֹם, וּמַדְלִיקָן בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב. וְאֵין אָדָם יוֹצֵּא בַּנֵּרוֹת שֶׁל בֵּית-הַכְּנֶסֶת. וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיק בְבֵיתוֹ. וּמִי שֶׁהוּא אָבֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, לֹא יַדְלִיק בַּלַיְלָה הָרִאשּׁוֹן בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, מִשּוּם דְּצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאָבֵל, אֵין לוֹ לוֹמַר שֶׁהֶחֱיָנוּ בְּצִבּור. אֲבָל בְּבֵיתוֹ, מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ.

אין תגובות: