החפץ חיים מספר על הגאון ר' רפאל מהמבורג ש-4 שנים לפני מותו, פרש מן הרבנות וביקש מבני ביתו הסובבים אותו לא להשמיע שום שם אדם בשיחה איתו.
זה דוגמא לכלי, אשר מסייע מאוד בשמירת הלשון.
לא לדבר עם אומן על מתחרים בני אומנתו, כמו חנווני על חנוונים. כיוון שדיבור כזה עלול להוביל לדיבור גנות על המתחרים.
לא לספר, יותר מדי, בשבחו של אדם שמתוך שבחו המספר או השומע יכולים להגיע לגנותו ע"י האמירה "הכל טוב, חוץ מ...".
אם כבר התחיל לדבר עם ראובן על שמעון ובאמצע השיחה גילה שהם שונאים, אזי ינסה לשנות את נושא שיחה (אם איננו יכול להשכין שלום בניהם).
אם במהלך שיחה מרגיש שיגלוש ללשון הרע, אזי צריך להפסיק לדבר, למרות שזה קשה.
עניין זה דומה לאדם, היושב במסעדה ובעודו נוגס בבשר, אומר לו חברו שהבשר איננו כשר. ברור שהוא יפסיק לאכול ואף יוציא את אשר בפיו. על זה כבר נאמר: "מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום (הקב"ה)".
צריך להתייחס לדיבור לשון הרע כאל אכילת בשר לא כשר ואף חמור מזה.
לא לברר, כל הזמן, על חדשות אצל השכנים, בעיר הסמוכה וכו'.
החפץ חיים אומר ששמירת הלשון זה עניין של הרגל. אם מנסים להתאפק כמה שבועות, אחר כך זה כבר הופך לעניין טבעי אצל האדם.
זה דוגמא לכלי, אשר מסייע מאוד בשמירת הלשון.
לא לדבר עם אומן על מתחרים בני אומנתו, כמו חנווני על חנוונים. כיוון שדיבור כזה עלול להוביל לדיבור גנות על המתחרים.
לא לספר, יותר מדי, בשבחו של אדם שמתוך שבחו המספר או השומע יכולים להגיע לגנותו ע"י האמירה "הכל טוב, חוץ מ...".
אם כבר התחיל לדבר עם ראובן על שמעון ובאמצע השיחה גילה שהם שונאים, אזי ינסה לשנות את נושא שיחה (אם איננו יכול להשכין שלום בניהם).
אם במהלך שיחה מרגיש שיגלוש ללשון הרע, אזי צריך להפסיק לדבר, למרות שזה קשה.
עניין זה דומה לאדם, היושב במסעדה ובעודו נוגס בבשר, אומר לו חברו שהבשר איננו כשר. ברור שהוא יפסיק לאכול ואף יוציא את אשר בפיו. על זה כבר נאמר: "מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום (הקב"ה)".
צריך להתייחס לדיבור לשון הרע כאל אכילת בשר לא כשר ואף חמור מזה.
לא לברר, כל הזמן, על חדשות אצל השכנים, בעיר הסמוכה וכו'.
החפץ חיים אומר ששמירת הלשון זה עניין של הרגל. אם מנסים להתאפק כמה שבועות, אחר כך זה כבר הופך לעניין טבעי אצל האדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה