יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

הלכות שמנים ופתילות בחנוכה

סעיף ד
כָּל הַשְׁמָנִים כְּשֵׁרִים לְנֵר חֲנֻכָּה. וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקַּח שֶׁמֶן זַיִת דֻמְיָא דְנֵס שֶׁבַּמִקְדָּשׁ, שֶׁהָיָה בְּשֶׁמֶן זָיִת.


וְאִם אֵינוֹ מָצוּי, יִבְרוֹר שְׁאָר שֶׁמֶן שֶׁאוֹרוֹ זַךְ וְנָקִי, אוֹ נֵרוֹת ֹשֶל שַׁעֲוָה, שֶׁגַּם כֵּן אוֹרָן זָךְ.


וְלֹא יִהְיוּ שְׁנַיִם קְלוּעִים בְּיַחַד, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כִּמְדוּרָה, אֶלָּא כָּל נֵר, יְחִידִי.


וְלֹא יַעֲשֶׂה מִשַּׁעֲוָה שֶׁל בָּתֵּי עֲבוֹדָה-זָרָה, מִשׁוּם דְּמָאִיס.


וְכֵן כָּל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה, וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, לִקַּח בּוֹים וָואל [צמר גפן]. וְאֵין צָרִיךְ בְּכָל לַיְלָה פְּתִילוֹת חֲדָשׁוֹת, אֶלָּא מַדְלִיק גַּם בָּרִאשׁוֹנוֹת, עַד שֶׁיִכְלוּ

אין תגובות: