יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

אלה מסעי בויה



אי"ה נכתוב לבלוג סיפורים של חברים בהפצה.
נתחיל לספר בקצרה על ב. היקר. שחגר מותניים להפיץ מבית לבית ולחלק ספרים בחינם, בעיקר במושבות וקיבוצים. אנחנו מנועים לספר הכל כדי שיישאר סמוי מן העין. אבל מוכרחים לספר קמעא, הן כדי לחזק ולעודד את ההפצה והן כדי ליידע את המעוניינים להשתלב.
מי שמתגורר בצפון הרחוק, באזור נהריה, שידע שיש לו הזדמנות להצטרף להפצה שכולה אורות, חסדים, והשגחות נפלאות, (שכאמור רב הנסתר על הגלוי, גם הגלוי לנו אנחנו מסתירים כנ"ל). ומי שבאמת מעוניין אז יוכל ליצור איתנו קשר [ניתן להצטרף אליו כל יום ואפילו לקבל מקום לינה וכל מה שצריך, וניתן לחזור לבית. כמו כן חברים שמתגוררים בצפון, כמו בקריות או צפת ומירון, מן הראוי לבוא אפילו לערב אחד, ולחזק ולהתחזק כי כולנו חברים]
אז ככה...
ביום הראשון הגיע ב. ממרכז הארץ אל הצפון, לבד, ובאותו היום הצטרף אליו חבר מצפת ששמע על מסירות הנפש והחליט להצטרף ולעזור לו.
באותו היום, בערב בהפצה באחד הקיבוצים הקשים, הכירו איש ישראלי שסידר להם מקלט שיש בו הכל, מיטות [אמנם מיטות של בית חולים... אבל מיטות] מזגן, מקרר, בית כנסת סמוך, מקווה קרוב. כל מה שצריך. לאחר מיכן הכירו אדם ששמע שהם ישנים במקלט וסידר להם צימר מיוחד ונעים שישנו שם מתי שירצו [כשהצימר פנוי מלקוחות]
החבר ב. סיפר שבקיבוצים מקבלים אותם יפה והרבה משפחות מקבלים ספרים בשמחה ומודים להם על הספרים, ואפילו כאלה שאינן מעוניינים הם לא שוכחים להודות ולברך. בודדים שמתייחסים לא יפה וכמובן שחסיד ברסלב זקוק לפעמים לבזיונות ויש כאלה אנשים שמספקים את הצורך הזה.... למשל, כשהגיע לחצר בית, קפץ עליו כלב ונבח, בעלת הבית יצאה וצעקה "קישטה, קישטה, קישטה!" אז החברים באו אליה בחיוך עם ספר ושמחו שהיא מנסה לגרש את הכלב... אבל אז כשהתקרבו אליה היא הסתכלה עליהם וצעקה עליהם "קשיטה קישטה"....
אבל כאמור, רוב האנשים מקבלים את רבנו יפה, וזוכים להכיר אנשים מיוחדים עם קשר מיוחד לקדושה. יהודי אחד סיפר: שלפני שעבר לגור בקיבוץ הוא תמיד היה מתפלל ביום כיפור, אבל את היום כיפור שהיה לו כשעבר לקיבוץ הוא לא ישכח לעולם ושיש לו הרגשה שאם בשביל אותו יום כיפור הוא בא לעולם אז דיו.... כי באותו יום כיפור הייתה התנגדות גדולה של תושבי הקיבוץ שלא יתקיים מניין במבנה השייך לקיבוץ והוא הרגיש שמוטלת עליו המשימה והאחריות לקיים את המניין והוא לחם את כל המלחמות עבור זה, וניצח במלחמה, והגיעו למניין שלוש מאות אנשים מהקיבוץ!
כיף לשמוע את הסיפורים שבהפצה.



תגובה 1:

תומר אמר/ה...

אתה כותב יפה אחי.