יום שבת, 12 בנובמבר 2011

סיפור מחייו של סבא [7]


כשהיגיע גיל הבר המצווה ונעשה נער התחיל לעבור מלחמה גדולה עם היצר והמחשבות בלבלו אותו ולא ידע איך להתמודד איתם והוא בשבילו כל הרהור דק מן הדק היה כאילו איש הכי רשע גדול שבעולם והרגיש שהוא חייב להתמודד איתם אך סיפר סבא שדווקא אלו המחשבות הם שעזרו לו להתקרב לה' באמת כ"כ היה צריך להתרחק מהם וכל מה שעבר עליו דווקא התגבר עליהם ולחם מלחמת ה' ואמר "אני אוהב השי"ת ויהיה איך שיהיה אני רוצה לעבוד את ה'" וכל יום היה טובל לפני התפלה ולא ידע מה זה תפלה בלי מקווה ומה שהוא ראה אצל הצדיקים והחסידים את דרכי ואופני עבודתם הוא היה הראשון עושה אותם ועושה יותר טוב ממה שהוא ראה אצל הצדיקים והחסידים כשהיה מתפלל הוא היה צועק יותר מכל מתפללי הבית הכנסת ביחד עד שהיה ניחר גרונו מאד וכ''כ היה צועק עד שהיה יכול לעוף מרוב צעקות (כך סבא סיפר) מי שהיה קם חצי שעה לפני התפלה היה נקרא חסיד גדול ומהעובדים הגדולים והם היו שותים תה שיכולו להתפלל בצעקות ואכן זה מה שהיה עושה היה קם שעה לפני כולם ושותה הרבה תה שיוכל לשים את כל כוחותיו בתפלה וכך בילה את ימי הנעורים שלו באמונה פשוטה וטהורה ותמימות אמיתית וישרה והתחזקות נפלא ועצום והכל מתוך חיפוש ויושר אמיתי

כל ימיו הוא ומשפחתו גדלו בעניות גדולה וקרה שוד ושבר במשפחתו שאביו נהיה עיוור ולא יכל לפרנס את משפחתו וכל העול נפל על ישראל בער שהיה הכי מחונן מכל משפחתו ואימו ואביו התחננו לפניו ואמרו לו "תדע לך לא נוכל לחתן אותך ולא יהיה מי שייתן נדוניה לכלה לנו אין כסף ואם אתה חושב שאתה רוצה להיות רב אין לך את הכישרונות לזה וממילא אתה חייב לעזוב הכל וללכת למסחר עבורך ועבורינו כי גם לנו אין מי שיעזור" אז ישראל בער לא שם לב לדבריהם ולא שמע להם כלל והיה חפץ רק בהפקרות העולם הזה ולמסור את כל חייו רק להשם יתברך והמשיך כרגיל בחיפוש אחר עבודת ה' לזכות להיות איש כשר באמת העושה רצון אביו שבשמים 

אין תגובות: