יום שישי, 8 ביולי 2011

מאמר יפה ששלחו אליי - שווה לקרוא


'התחזקות' לא רק לדפוקים...
לפני שבועיים התחלנו להתעסק בנושא של "יראה ושמחה" / "התעוררות והתחזקות", לראות איך הם מסתדרים יחד, ולא הולכים אחד על חשבון השני.
יש הרבה מה לכתוב בנושא זה. אך כמדומני, שיש כאן אי- הבנה יסודית, שכל זמן שהיא לא תובן, העיקר חסר מן הספר.
הנקודה היא - המשפט שבכותרת: 'התחזקות' לא מיועדת רק ל'דפוקים' שמתהלכים שפופים בצידי הרחוב! כמו כן: השמחה לא מיועדת רק למדוכאים!
ההתחזקות והשמחה, היא חובתו של כל יהודי החפץ לעבוד את בוראו באמת. גם אם הוא לא מדוכא, וגם אם הוא מאד מוצלח...
נתחיל לדוגמא, עם הנושא של 'אזמרה':
מי לא שמע על 'אזמרה'... מי לא יודע שצריך לשמוח בנקודות טובות...
היום כבר לא צריך להיות ברסלבר כדי לדעת זאת. הרחוב כבר מלא מדבקות שצועקים לנו "אחי, ה' אוהב אותך" ומלמדים אותנו למצוא בעצמנו נקודות טובות ולשמוח בהם.
הדרך הזאת כבר הפכה מזמן לנחלת הכלל, ובמיוחד לנחלתם של העוסקים בחינוך. 'אזמרה' הפכה להיות אבן פינה לכל שיטת חינוך מצליחה... כולם כבר יודעים שכדי לקרב לב של בחור להשם יתברך, צריך לעורר בו את ההערכה לטוב שבו.
אך בינתיים עולם כמנהגו נוהג. נכון שנקודה טובה חשובה מאד, נכון שכל דבר טוב שיהודי עושה זה נכס נצחי, אך עדיין מה שאופנתי זה 'ישיבה לבחורים מצויינים' ולא 'ישיבה לבחורים בעלי נקודות טובות'...
את השמחה בנקודה טובה משאירים למקרי חירום, לבחורים שלא הולכים בתלם, לבחורים שבורים שה'שטייגן' שלהם לא נראה באופק, לאנשים שאיבדו את המרץ, לפושטי רגל. הם הרי זקוקים למילה טובה, לעידוד, לנחמה. אז למה לא? שישמחו בנקודה טובה!
אבל בחור מוצלח, שלומד בהתמדה, וגם מתפלל בכוונה – מה צורך יש לו ב'נקודה טובה'? כדי להרוס לו את השאיפות?... למה שישמח בנקודה טובה, וכי הוא 'דפוק' או מדוכא?...
'נקודה טובה' – לפי המבט של העולם – היא טפיחת שכם נעימה, או לכל היותר, שיטה יעילה לבטחון עצמי, או עצירת התדרדרות רוחנית.
אך המבט הברסלברי הוא לא כך! אצל רבינו הקדוש, השמחה בנקודה טובה, היא לא רק עידוד לשבורי לב, אלא גם דרך לבני עליה. השמחה בנקודה טובה היא דרך חיים! היא דרך של התקרבות אל ה' באמת.
צריכים להשקיע הרבה כדי לשמוח בנקודה טובה, לא רק בגלל שאם לא נשמח, נהיה עצובים... אלא מחמת שהשמחה בנקודות טובות, היא זו שהופכת אותנו ליהודים אמיתיים, ליהודים שדבוקים לה' באמת.
במאמרים הבאים, נסקור בס"ד כמה מהעמקויות שמסתתרות תחת השמחה הפשוטה בנקודות טובות, וניווכח לראות עד כמה השמחה בנקודה טובה, מהווה יסוד לעבודת ה', לכל יהודי באשר הוא שם.
נסתכל על ה'נקודה טובה' במבט ברסלברי...
בסעיף הראשון של ה'שולחן ערוך', כותב הרמ"א: "שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים".
בטח כבר למדתם כמה פעמים את הסעיף הזה, אבל האם חשבתם פעם איך מקיימים את זה לעובדא ולמעשה? איך באמת יכול בן-אדם פשוט כמותנו לחיות תמיד בדביקות בה', ולשוות את ה' לנגדו תמיד?
האם זה נראה לכם קרוב למציאות שלכם, לחיות עם 'שויתי ה' לנגדי תמיד'?
ובכן, תשמעו איך מפרש מוהרנ"ת את ה'שויתי ה' לנגדי תמיד' הלכה למעשה:
וזהו שנסמך ההג"ה 'שויתי ה' לנגדי תמיד', היינו שתמיד אני משים ומשווה ה' לנגד עיני, כי אף על פי שאני רחוק ממנו יתברך, אף על פי כן ה' לנגדי תמיד בכל מקום, כי אני מוצא בעצמי נקודה טובה כנ"ל.
וזה פירוש הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט', היינו שתמיד אני משים ה' לנגדי אפילו במדרגות התחתונות ח"ו. כי 'מימיני בל אמוט'. כי על ידי בחינת ימין בחינת אברהם בחינת חסד על ידי זה בל אמוט. בבחינת 'אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני'. כי על ידי החסד, היינו שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, על ידי זה יכול למצוא השם יתברך תמיד ועל ידי זה לא ימוט לעולם" (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א, ה).
הבנתם?
ר' נתן מסביר כאן, ש'שויתי ה' לנגדי תמיד', זה לחשוב מהנקודות טובות תמיד! מי שחושב תמיד על הנקודות טובות שבו, ושמח בהם, הוא בעצם מקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד'. הרי כך הוא כותב: ה' לנגדי תמיד בכל מקום – איך ולמה - כי אני מוצא בעצמי נקודה טובה!
מה זה אומר? למה כשחושבים מהנקודות טובות, זה בעצם לחשוב מהשם יתברך?
את זה מסביר מוהרנ"ת בסעיף ב, וכך הוא כותב:
"כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו, זה בחינת אלקות כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד. נמצא, כשיש בישראל איה נקודה טובה, דהיינו איזה מצוה או דבר טוב, זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי טוב ה' לכל, וכמו שכתוב טעמו וראו כי טוב ה', כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך".
כשאנחנו מוצאים בעצמנו נקודה טובה, אנחנו בעצם מוצאים בעצמנו אלקות.
כשאנחנו מחפשים אחר נקודה טובה, אנחנו בעצם מחפשים היכן מאיר בנו אור ה'. וכשאנו חושבים על הנקודה טובה, אנחנו בעצם חושבים על ה'.
כשאנחנו חושבים על ה'מעריב' שהתפללנו, על הנטילת ידים שנטלנו – על מה אנחנו בעצם חושבים? על ה'!
נמצינו למדים ש:
כשרבינו מלמד אותנו לחפש את הנקודות טובות ולשמוח בהם – הוא לא רק מלמד אותנו איך לא להיות עצובים, ואיך להיות במצב-רוח טוב. הוא מלמד אותנו, להתחבר לאלקות שבתוכנו. לחפש היכן מתגלה בי אור ה', היכן ה' שוכן בתוכי, ולהתחבר עם הנקודה הזאת, להעריך אותה ולשמוח בה, ועל ידי כך להיות דבוקים באור ה'!
הוא מלמד אותנו איך לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד'!
כל הצדיקים לימדו את אנשיהם איך לזכות לדביקות אמיתית בהשם יתברך; האר"י הקדוש לימד את תלמידיו ייחודים קדושים, אשר על ידם יזכו לדביקות אמיתית. הבעל שם טוב לימד את תלמידיו דרכי הדביקות בתפילה ועבודת ה', בדרכים נשגבים ונפלאים.
וכאן, בא רבינו ומלמד אותנו דרך פשוטה ועמוקה, איך להידבק בה' בתכלית התמימות והפשיטות: לחשוב על הטוב! לדבק את המחשבה בנקודות הטובות. במצוות שקיימנו, במתנות שקיבלנו.
כל כך פשוט, וכל כך עמוק. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שמחה פשוטה שמביאה לדביקות אמיתית.
וזה לא רק דרוש יפה, זה משהו מציאותי. תנסו ותיווכחו.
תנסו להתרגל לחשוב על הטוב, לחשוב על התפילות שהתפללתם, על המצוות שקיימתם, על שרידי המידות הטובות שיש בכם, על ההתגברויות הקטנות שבכל זאת התגברתם על יצרכם הרע – ואז תראו שאתם כל הזמן דבוקים בה'. אתם דבוקים בטוב, באלקות!
ועתה, לעניינינו:
כל זמן ש'אזמרה' תהווה עבורנו רק מפלט למצבים קשים, ונחמה לרגשי דיכאון - זה לא יסתדר לנו עם יראת העונש, והתקדמות רצינית בעבודת ה'. כי איך אפשר גם 'להתחזק' עם 'אזמרה', וגם לשאוף לדביקות בה'...
אך כש'אזמרה' תהיה פתרון גם למקובלים או חסידים ואנשי מעשה שמחפשים דרך לדביקות תמידית בה' - לא נצטרך ליישב את ה'סתירה' בין אזמרה ליראת העונש, בין התעוררות להתחזקות. כי אין לך דבר שדוחף את האדם ללכת ברצינות עם 'אזמרה', כמו השאיפה להיות דבוק בה' תמיד.. 

אין תגובות: