יום ראשון, 8 במאי 2011

הסיפור שלי - יום הזכרון

בי"ז כסליו, לפני תשע שנים, קיבלתי את החיים במתנה. מחבל התפוצץ מאחורי גבי ונכנסו בתוכי מאה מסמרים. אחד עשר צעירים מתו והמון נפצעו. הצילום רנטגן הוא עדכני.מאת:פונפון שרון..
**להתעורר לתוך תופת..**.

שרון אמר כשהתעורר: התעוררתי לתוך תופת, זה ברור לי....כי
אני שרוע על הריצפה של המדרחוב...
אני לא זוכר כאב ברגעים האלו..אני לא מבין למה לא זכור לי כאב....אולי בעצם אני כן מבין למה לא זכור לי כאב...אני מבין שה' רצה שאני אוכל לחשוב...את המחשבה החשובה ביותר הקריטית ביותר שיכולה להיות אי פעם....אני יודע - שזהו, זה קרה... אני בתוך פיגוע....

תוך כדי שאני צורח מכאבים - הרגשתי שאני מתחיל לאבד את הנשימה
והתחלתי להיחנק, ברוך השם שמו לב אלי ובאו לקחת אותי...לפי האומדן שלי, נראה שהייתי מונח שם דקות ארוכות...כנראה שבהתחלה איבדתי את ההכרה לזמן רב, ולפי איך שהייתי נראה מסתבר שהיו בטוחים שחבל על הזמן לגשת אלי -כי עדיף להציל את מי ש..חי....
========================================
======


כנראה שהייתי ניראה נורא ואיום....כי בבית חולים הביאו למשפחה שלי את הבגדים והמעיל שלבשתי והם היו מגואלים בדם ובמסמרים ובחורים, וגב המעיל היה שרוף....סיפרו לי שאנשים מהשכונה ראו את הבגדים ובכו....
עוד לא יכולתי להסתכל בגופי - רק שהתחלתי להרגיש כאבי בטן נוראים, וכל פעם שרציתי להשתעל הרגשתי שהבן נקרעת לי, כן....נתחו אותי אני זוכר, שאלתי את אחד מהמשפחה " מה קרה לי?" והוא אמר: "אתה בסדר היית בפיגוע ונכנסו בך מאה מסמרים בכל הגוף" זו היתה התשובה........

אני משתומם על פלאי ההשגחה הפרטית, שהיא מולפאה ביותר, שהרי אנחנו לא בובות על חוטים לכאורה, כי יש לנו זכות בחירה, פועלים ולא נפעלים, ובכל זאת - אנחנו כן בובות על חוטים....



כולנו בובות על חוטים, אלא מה, אנחנו בובות בעייתיים - מתנגדים לחוטים - לא מתלהטים להיות קשורים - להיות קדושים !!! אילו היינו זורמים עם "מפיק ההצגה" ולא מושכים בחוטים אלינו או לצדדים אז "ההצגה" היתה משולמת. ולפעמים אנחנו גם קורעים את החוטים....אנחנו נופלים.....


חיים חדשים שאלנו מימך !!!
--------------------------
התרגלתי לסבל - הרגשתי שאני אוכל להתמודד עם המצב הזה - התאמצתי להשלים אתו...כבר דמיינתי לעצמי שאני בבית - עם כסא גלגלים ופיליפינים מטפלים בי כל היום, כל מה שאני צריך הם מביאים לי - הם יקלחו אותי - יאכילו אותי...יעשו לי סיבובים בחוץ....אבל מה אני עושה
עכשיו, איך אני מתמודד עם זה???
ברוך ה', נזכרתי שאין הקב"ה מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, אין מציאות כזו !!!
ועל זה אומר רבי נחמן זצ"ל את משפטו הידוע: "אין יאוש בעולם כלל"
אין מציאות ששמה ייאוש --- זה מילה - ררק דמיון !!! ושאבתי מזה הרבה כוח.

אחרי כמה ימים לקחו אותי למקלחת...
ראיתי את החורים בגוף, זה היה מצמרר!!! הם ממש גדולים, נמצאים בכל חלק בגוף....זה דרש מהצוות הרפואי לחבוש אותי כל יום פעמיים, ומאוחר יותר הייתי מתקלח לפני כל חבישה... בדרך כלל נעים להתקלח אפילו כל היום....אבל אם יש חורים גדולים וכאבים בכל הגוף - זה כבר
בלתי נסבל !!! החורים האלה ישאירו לי צלקות....ולא הספיקה הידיעה הזו...אלא שגם התברר שנשארו לי עשרות מסמרים בגוף.......

אין יאוש בעולם כלל
אסור להתייאש
ניצלתי מהמוות, מה כבר שכחתי?
יהיה טוב....
מלמלתי לעצמי...דקלמתי והתחזקתי !!
אפשר להיכנס לכאן לשמע ממנו הי"ו
http://www.youtube.com/watch?v=By9ywkRKoYo

***** יש לי עוד הרבה לכתוב כאן - אשתדל בלי נדר בע"ה
לכתוב עוד מעט מהזכרון ולפרסום הנס = זכר עשה..
ב"ה שרון מתפקד כמוך כמוני כמו כולנו, ונ נח מיוחד שרוקד
לה' בכל הזדמנות, העיקר זה השמחה.........שיח'ה עד 120 שנה
בבריאות איתנה....אמןןןןןן

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

וואי וואי אשריו