קראנו הפרשה על יעקב: וימאן להנחם. רמוז במילים אלו נחמן ורמוז גם אומן.

רש"י מסביר, שיעקב עשרים ושתים שנה לא קיבל נחמה... אפילו שתוך שנה המת משתכח מהלב. אבל בגלל שיוסף לא מת, אז יעקב לא התנחם כל השנים.

יש בחינה של נחמה , שהיא באה מתוך ייאוש. שמתוך ייאוש לדבר מקבלים בסופו של דבר נחמה.
אז רבנו הקדוש, השם שלו נחמן שהוא מנחם, אבל לא נחמה של ייאוש, הרי הוא זעק "אין יאוש בעולם כלל".

עם ישראל, יש בכל אחד נקודה של הצדיק, בחינת יוסף. ועם ישראל נתרחק... כל כך בבחינת מת.
אבל הצדיק, לא נותן להשם יתברך [בחינת יעקב] שיתנחם מאיתנו... רבי נחמן תמיד מחיה את ישראל, את נקודת הצדיק שיש בכל אחד, באופן שהוא לא יחשב למת גמור... כדי שלא יהיה חס ושלום יאוש מאיתנו.