"עוד מה שסיפר בשבת חנוכה ונשכח, מבן-מלך שנתרחק מאביו וכו', והיה מתגעגע מאד מאד וכו' וכו', והגיע לו כתב מאביו, והיה משתעשע בו מאד מאד, והיה מתגעגע עדיין מאד, והיה מתגעגע על-כל-פנים שיושיט לו יד, ואם היה מושיט לו יד, היה מחבקה ומנשקה. אחר-כך ישב עצמו: הלא זה הכתב הוא כתב-יד-המלך בעצמו, ואם-כן הוא יד-המלך וכו' וכו'. (כל זה לא נכתב כראוי כי נשכח, כי לא נכתב בזמנו)" - סוף השיחות שלאחר הסיפורי מעשיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה