אחרית הימים

.

סיפור שקרה אתמול בערב, כך היה:
נסעתי לאסוף חבר מבת-ים להפצה (הייתי לבד ברכב), ובדרך ביקש ממני מישהו שאוריד אותו ליד מגדלי עזריאלי, הורדתי אותו לפני הפנייה ימינה לרדת לאיילון והמשכתי לנסוע כשבעוונותי אני לא חגור ועם הסלולרי..
איך שאני מגיע לפנייה, חשכו עיניי- שלושה שוטרי תנועה על אופנועים (אלה הכי קשים בד"כ..) עומדים מולי עם החוברות של הדו"חות ביד-כל אחד עם פנקס משלו ומסמנים לי לעצור מיד בצד..
ניגש אליי הראשון ואומר לי בקול תקיף "למה אתה בלי חגורה?"
בא השני וגער בי "למה אתה מדבר בפלאפון?"
בא השלישי וגער עוד יותר ושאל- "איפה כולם?"
"מה?" עניתי מנסה עדין לחשוב איך אני יוצא מזה, "איפה כולם?" הוא חזר שוב תוך כדי מבטים פנימה אל תוך הרכב "מה, אתה לבד?"
ניגש אלי שוטר אחר ואומר לי בתקיפות "למה לא שומעים את המוסיקה?.. שים לנו מוסיקה.." חשבתי שאני חולם..
הם התחילו לצחוק והחיוך שמילא את פניי והאושר וההקלה שחשתי באותו רגע.. אי אפשר להסביר.. ישתבח שמו לעד
ורק לפני שבוע צחקנו בתוך החבר'ה שבעתיד יהיו שוטרים שיעצרו אותך- "למה אתה לא רוקד?".. "איפה הפונפון שלך?.." למה אין לך נ נח על האוטו..?".. הא הא.. אחרית הימים.. כבר כאן!
"תגביהה את הווליום" הם אמרו לי רגע לפני ששילחו אותי לדרכי, ואני דפקתי להשם כאלה שאגות של שמחה שאני מתפלא איך לא עפו כל השלטי חוצות מהבניינים..
נ נח נחמ נחמן מאומן