מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך,
כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות
(כלומר, אף-על- פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום, ולא שום תאוה גמורה בגשמיות, רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת),
ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה