הוספות שייכים לספר הקדוש חיי מוהר"ן (5)

כא
שייך לח"מ סימן תקצב
פעם אחת אמר רבינו ז"ל שהמניעה יותר קשה וכבידה מהכל הוא רק מניעות המוח (והלב) כי אם אין מניעות המוח (היינו שאין ספק במוח שמוכרח לעשות דבר זה והרצונות שלו חזקים) אז אפילו איזה מניעות שיהי' אשתו או כל האנשים שבעולם מונעים או כסף או הים וכו' הכל היו משברים עם הרצון החזק (וכמו שאומרים העולם רצון שובר ברזל (“רצון ברעכט אייזין")) וע"כ אם אחד אינו גומר ברצון שלו זה סימן שלא רצה באמת כי אין דבר העומד לנגד הרצון ובזה"ל אמר רבינו ז"ל, העיקר הוא מניעות המוח (“דער עיקר איז מניעות המוח"). (וכאשר פעם אחת אמר אחד לרבינו ז"ל אני רוצה להיות איש כשר וענה לו (“ווילסטו האבער וועלין") היינו שתרצה באמת כי אם יש רצון חזק בוודאי משיגים הדבר שרוצים רק אם אין מניחים הרצון החזק כי העיקר הוא הרצון ואין חזק מהרצון). ע"כ

כב
רבינו ז"ל אמר מה יש לאיש הישראלי לדאוג כשהוא מונח עם רגליו להדלת (היינו קודם פטירתו) עם זקן ופאות (“וואס האט איוד ציא זארגען אז אר ליגט מיט דיא פיס ציא דער טהיר מיט "א בארד אין פאות"), ע"כ.

כג
רבינו ז"ל אמר שלמשיח יהי' יותר עבודה עם החסידים המפורסמים של שקר, מהעבודה שיהי' לו עם החפשיים והפיקורסים כי הם רוצים להבין רק על פי חכמה ומשיח יהיה חכם גדול ויראה להם על פי חכמה שהצדק איתו אז יודו לו. אבל החסידים השקרנים הנ"ל שהם מאמינים באמונות כוזביות. וכשמשיח יראה לו בעין שהוא כך יענה ויאמר לו אני מאמין (“איך גלייב"). אעפ"י שיראה בעיניו שהאמת כך אבל הוא מאמין בהשקר אעפ"י שהוא נגד השכל ובזה"ל אמר. (“אז משיח וועט האבין מער ארבייט מיט דיא פאלשע חסידים וויא מיט דיא פרייעץ ווארין די פרייע וועט ער ווייזין מיט חכמה וועלין זייא מודה זיין אבער דיא פאלשע חסידים ויפול ער וועט זייא אוס ווייזין מיט חכמה וועלין זייא מודה זיין אבער דיא פאלשע חסידים ויפול ער וועט זייא אוס ווייזין דעם אמת וועלין זייא זעגין "איך גלייב" כלמור חאטשי איך פאר שטייא ניט אזוי גלייב איך פארט")ץ השי"ת ישמרנו מזה ומזה אכי"ר.

כד
רבינו ז"ל אמר מקנא אני את ר' יוסקא (היינו לעניין פשיטות שקורין פראסטאק בלי חכמות (“ערינסט")) זה הר' יוסקא הי' איש פשוט מאד והי' לו סידור עב מהסידור הישנים שכתבו כל התחנות והיוצרות והי' לוקח זה הסידור לביהכנ"ס והי' אומרו כולו מתחילה עד סוף ולא הי' מחסר כלום מר"ה ופורים והגדה וכו' הכל כאשר לכל אמר בלי הבנה להבדיל. וזה היה כ"כ בפשיטות ובתמימות.

כה
רבינו ז"ל אמר מקנא אני את ר' יוסק שהי' איש פשוט מאד והי' לו סידור עב וגדול מאד עם כל התחינות הקודמים וכל היוצרות מכל שבתות השנה והי' מנהגו שהי' הולך כל יום לבית המדרש עם הסידור העב שלו ולא הי' מזיז משם עד שהתחיל מהתחלה מודה אני ואמר כסדר (אפי' כל התפילות מראש השנה ויו"כ ופסח וסוכות וכו' וכל הברכות ותקיעת שופר וברכת הנהנין וברכת חתנים ומילה וכו' וכו') הכל עד גמירא (ער האט אויס געאנט דאס ציבור פין טאביל צי טאביל אלע טאג) והי' רבינו ז"ל מקנא אותו כי פשיטות גבוה מהכל (ושמעתי סיפור כזה ג"כ בשם הבעש"ט ז,ל שהי' מקנא ג"כ איש פשטן כזה בימיו ואמר עליו שבכל פעם נעשה למעלה יריד אחר למשל כשאומר התפילות והמזמורים מפסח נעשה למעלה התיקונים מפסח וכן משבועות וכו' וכן הכל וכידוע גם המעשה מלחם הפנים בזמן האריז"ל שהי' איש פשוט ושמע הדרשה מהרב הגדל התיקונים שהי' נעשין בעת שהי' הביהמ"ק קיים מלחם הפנים ושאל אותו מהו ואיך היו עושין אותו ואמר לו הרב כל סדר עשייתו והלך לביתו והסכים עם אשתו לעשות כל שבוע לחם הפנים התנופה בי"ג נפה והביא אותם בכל עש"ק בארון הקודש והי' מבקש מהשי"ת שיאכלן ושיערב ויומתק לו, והשמש הי' מוצאין ואמר מסתמא הניחום בשבילו ואכלם על שבת וכשהוא בא אח"כ ולא מצאם חשב שהשי"ת כביכול אכלם והי' לו שמחה גדולה וכן הי' זמן רב. פעם אחת בא לביהמ"ד עם הלחם שלו והלך ישר לארון הקודש ולא ראה שהרב הוא שם ודיבר כמנהגו בקשות ותחנונים מהשי"ת שיאכלם ושיתקבלו וכו' ושמע הרב וגער בו ואמר לו עם הארץ וכי ה' אוכל וכו' שאל אותו אלא מי אכלם מסתמא השמש וכן הי' א"ל אני חשבתי לטובה וא"כ אעשה תשובה והרב הי' חוזר הדרשה שהי' צריך למחר בש"ק לאמור ושלח הארי"ז"ל אחריו שיצוה לביתו כי מחר בשעה שצריך להגיד הדרשה ימות רח"ל כי הפר את תענוגו של השי"ת כי ממש הי' לו מאת הפשוט הנ"ל תענוג כמו מלחם הפנים בביהמ"ק וכו', ע"כ.

כו
רבינו ז"ל אמר כשאיש הישראלי שהולך לו כמו שהולך (שעל כ"א יש כמה מיני מאורעות וכו') הוא מתאונן שרע לו רח"ל ושהשי"ת עושה לו רע. אומר השי"ת זה נקרא רע ל"ע אני אראה לך מה שנקרא רע ח"ו אבל אם להיפך איך שהולך לו אומר ב"ה תודה להשי"ת על כך (“גלובט השי"ת דער פאר") ומוצא ההרחבות שזה טוב וכו' אומר השי"ת זה נקרא אצלך טוב אני אראה לך מה שנקרא טוב (“דאס היסט בא דיר גוסט איך ועעל דיר ווייזין וואס הייסט גוסט"). ע"כ

כז
רבינו ז"ל אמר שאם עובר על האדם והוא מתרעם על זה ואומר איך רע לו. אומר השי"ת (מדה"ד) זה נקרא רע? אני אראה לך מה נקרא רע ח"ו ונעשה לו יותר רע ח"ו וכן כשמתרעם יותר אח"כ רח"ל נעשה יותר ח"ו. אבל כשכשהאדם מודה להשי"ת איך שעובר עליו ואומר ב"ה טוב. אז השי"ת אומר זה נקרא אצלך טוב? אני אראה לך איך טוב ואז הולך לו יותר טוב וכן הלא הלאה הלאה (ובל"א בזה"ל "אז מע זאגט עס איז שלעכט זאגט השי"ת דאס הייסט שלעכט איך וועל דיר וויזין וואס שלעט איז רח"ל אבער אז מען זאגט ב"ה גיט זאגט השי"ת דאס הייסט בא דיר גוט איך וועל דיר ווייזין וואס הייסט גוט") ופ"א ראה רבינו ז"ל את אחד שהלך באבילות עם קריעה רח"ל ואמר רבינו ז"ל זה נעשה לו מהעצבות שהי' לו וכמובא בס' המדות שצריך לשמור א"ע מעצבות כדי שלא יבא לידי אבילות רח"ל.

כח
מרבינו ז,ל שראה א' שהי' לו קריעה בבגדו על מתו ואמר לו שהעצבות (שהי' איש עצבון) גרם לו זאת הקריעה רח"ל היינו שמת לו מת (וכמובא בס' המדות שצריך ליזהר מעצבות שלא יבא לידי אבילות רח"ל). ע"כ

כט
רבינו ז"ל אמר שלומר הלצה (ווערטיל) צריך שלשה תנאים. א. שלא יהי' נבול פה. ב. שלא יאמר לבזות חבירו. ג. שלא יאמר לשבח את עצמו (“איינס עם זאל ניט זיין קיין ניבול פה. צווייטנס. ער זאל ניט מיינין יענעם ציא טרעפין. דריטינס. ער זאל זיך ניט מיימין") וסיים רבינו ז"ל עכשיו תאמר דברי הלצה (נא היינט זאג שוין א ווערטיל). גם אמר רבינו ז"ל שאין יותר עקום מהלצה ישרה (ניטאקיין קרימערס פין אגלאך ווערטיל). ע"כ

אין תגובות: