יום רביעי, 29 בדצמבר 1999

עוד הוספות, (7) תורות וסיפורים, השייכים לספר הקדוש חיי מוהר"ן

מה
רבינו ז"ל אמר שבליל שבועות העיקר הוא התעוררות השינה שלא לישן כל הלילה ובהו"ר העיקר האמירה (“שבועות איז דער עיקר דאס הוף זיין אין הושענא רבא איז דער עיקר דאס זאגין"). ע"כ

מו
רבינו ז"ל אמר הניסיון העשירי אני. היינו שכל הצדיקים כשעוברים כל הניסיונות שלהם הניסיון עשירי שלהם (היינו הניסיון היותר קשה וכבד מכל הניסיונות נקרא היסיון העשירי כמו אצלן אברהם אבינו ע"ה הניסיון העשירי שלו הי' ניסיון העקדה שזה הי' הניסיון היותר קשה מכל הניסיונות שלו) אני היינו שלא יחלוקו עלי, (ובלשון אשכנז "דער צענטער ניסיון בין איך") אפי' כל הצדיקים כשהולכים כבר כל הניסיונות (“אז מען גייט שון דעריך אלוע ניסיונות איז דער גרעסטיר נסיון אוף מיר ניט ציא קריגין"). וכן אמר מוהרנ"ת ז"ל עליו בעצמו כבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב (“אווייסע בארד אין נאך אברסלבר חסיד") היינו שכ"כ קשה להיות מקורב לרבינו שתמה על עצמו שכבר זקינו נלבן ועדיין הוא מקורב לרבינו ז"ל כי זה יותר קשה מהכל.

מז
מוהרנ"ת אחז פעם בזקנו ואמר זקן לבן ועוד חסיד ברסלבי (“אווייסע בארד אין נאך אברסלבר חסיד") (היינו שהנסיון להיות חסיד ברסלבי הוא כ"כ תמיד בלי הרף רגע שכבר יש לו זקן לבן ועדיין הוא חסיד ברסלב). ע"כ

מח
רבינו ז"ל ראה פ"א בני הנעורים שלבמדו הרבה אמר להם אם הייתם מקורבים אלי הייתם לומדים רק מעט אבל יותר (“ווען איר זענט ציא מיר מקורב וואלט איהר ווינציגער גלערינט אבער שמתיר מלערינט"). (כי היו לומדים לשמה ובקדושה וטהרה וביראה והיו עושים מתורות תפילות) וכמו שהי' אצל הרב הצדיק מבארדיטשוב ז"ל שחותנו אמר לו שמיוום שנעשה חסיד לומד מעט מקודם. ענה ואמר לו מקודם הי' צריך ללמוד מעט עבור חותנו מעט עבור חמותו מעט עבור אשתו ומעט עכ"פ עבור השי"ת ג"כ וע"כ הי' צריך ללמוד הרבה כדי שיספיק לכולם אבל עכשיו שלומד רק בשביל השי"ת וכו', ע"כ כמה שלומד, מספיק וכו'. ע"כ

מט
הדרך ארץ שהי' אצל רבינו ז"ל אין לשערץ ורבינו ז"ל אמר שמלכים צריכין לשלוח אליו בניהם ללמוד א"ע דרך ארץ. ופ"א הי' רבינו ז"ל עם אנשיו על השלחן בליל א' דר"ה וחטפו את המוציא עם דבש. וכעס רבינו ז"ל ואמר כמו ילדים קטנים המוציא עם דבשץ (“אזוי וויא קליינע יונגליק המוציא מיט הוניג") והלך מהשלחן ולא הי' אז על השלחן עמהם מפני זה.

נ
סיפרו לפני רבינו ז"ל שהרב הצדיק מוואלטישסק (שהי' מחותנו של רבינו ז"ל ) שאמר שארבעים שנה כבר כוסף ומשתוקק לעלות לא"י ואמר הרה"צ מחמעלניק ז"ל (שהי' ג"כ מחותנו של רבינו ז"ל) למה צריכים כ"כ לכסוף אם רוצכים ליסע רק פותחים (“הקאסע") התיבה שמונה המעות, ולוקחים מעות ונוסעים. ואמר רבינו ז"ל שזה יסע ויבא לא"י וזה לא כי העיקר הוא הרצון והכיסופין.

נא
ספרו לפני רבינו ז"ל על הרה"צ ר' שלמה קרלינר ז"ל שאמר אם אין דגים בשבת השבת אינו שבת (“אזמען האט קיין פיש ניט אוף שבת איז דער שבת קיין שבת ניט") (כי הוא החמיר מאד בדגים על שבת) ומובא בבית אהרן שאמר אם אין דגים על שבת ידאג יותר ממה שכתוב בו ידאג כל השנה (היינו מקרה ביו"כ) ענה רבינו ז"ל ואמר: מה ענין דגים אצל שבת. שבת הוא שבת ודגים הוא דגים. (“וויא קומט שבת ציא פיש. שבת איז שבת אין פיש איז פיש") (היינו התחזקות של רבינו שמחזק שאפילו אם אין הדבר כמו שצריך אל יפול מזה ויח' במה שיכול עדיין).ע"כ

נב
רבינו ז"ל אמר שאם היו"כ אינו כראוי (היינו שלא יכול להתפלל ביו"כ כראוי) אז ה"שם ה') יהי' כראוי (“אז דער יו"כ איז ניט גווען ווייא עס דארץ ציא זיין זאל חאטשי דער גאסט נאמין זיין וויא עס דארץ ציא זיין") (היינו מחרת יו"כ שנקרא בפי העולם "שם ה' כידוע”), היינו שיהי' התחזקות אפי' ביו"כ שאז הזמן מוכשר מאד לתשובה ולא עבר כראוי יחזק א"ע ומתי שיעשה טוב הוא טוב וכן אומרים אנ"ש (בשם מוהרנ"ת) אפי' כשכל השמ"ע לא התפלל כראוי עכ"פ יתפלל אלקי נצור כראוי וכו'). ע"כ

נג
ר' שמואל אייזיק היה אומר על עצמו אם אומר היום שמע ישראל (באותה כוונה) כמו אתמול הייתי מניח עצמי וכו' וסיפרו זאת לפני מוהרנ"ת ז"ל ואמר על זה אותו רבינו ז"ל הדריך על חודו של חרב ועמד בזה אנו אחרת קבלנו מרבינו ז"ל אם לא מתפללים ביום כיפור מתפללים בשם ה' (היינו למחרת יום כיפור קוראים שם ה' כידוע). ע"כ

נד
מעשה ברבנו ז"ל, שצוה לאחותו פעריל שתתגרש מבעלה (גיסו של רבנו ז"ל), שהוא שוטה 0 מכיון שהוא שוטה, משטה בו היצר הרע גם בעבודת השם (ער איז א נער. אז ער יאז א נער, נארט איהם דער בעל דבר אין יודישקייט אויך). ע"כ

נה
רבנו ז"ל אמר: אנשי ימצאו במקומות בהם אין הולך שום אדם ואין קורא שום תרנגול (“מיינע לייט וועלען זיק געפינען ווו קיין מעטשען גייען ניט און ווו קיין הענער קרייען ניט"), הינו שתהיה להם התבודדות וה'הנעור בלילה'.

נו
רבנו ז"ל אמר: כשפועלים באיזה דבר בדרכי נעם, ולפעמים נדמה שבכח היו פועלים יותר – שידעו, שבכל זאת בדרכי נעם אפשר הרבה יותר לפעל (“אז מען פועלט נאר מיט גוטען, און אז עס דאכט זיך אז מען האט מיט בייזען יא געפועלט – זאל מען וויסען, אז מיט גוטען וואלט מען א סאך מער געפולט). ע"כ

נז
שייך לח"מ סימן תקצה
רבינו ז"ל בהנסיעה הגדולה היה בבראד וגם אצל הרבה גבירים ולכל אחד היה לו שייכות כידוע פ"א נכנס בבית אחד ולא מצא שם אדם ונכנס לפנים לחדר אחר וכך נכנס מחדר לחדר עד שמצא לבסוף שישבו שם איש ואישה שיחקו במשחק השאך והסתכל עליו רבינו ז"ל ויצא מהבית והאיש הנ"ל נמשך אליו והלך אחריו ורבינו ז"ל הלך עד מחוץ לעיר ור' שמואל טעפליק שהלך עם רבינו ז"ל (רבינו ז"ל לקח רשות מאשתו של ר' שמואל הנ"ל שיוכל להיות עמו שנה שלימה) ראה שהנ"ל רוצה לדבר עם רבינו ז"ל כשהגיע רבינו ז"ל חוץ לעיר הלך הוא לצד והנ"ל ניגש אל רבינו ז"ל ודיבר אתו וסיפר ר' שמואל שלא שמע מה שמדברים רק ראה שני שבילים דמעות יורדים מעיניו כשגמר לדבר עמו הלך לביתו וכך גם גם היה מעשה מהשידוך השני של רבינו ז"ל שרבינו ז"ל נכנס לגביר ר' יחזקאל טרכטינברג חותנו מזיווג השני שנכנס ישבו בחדר הראשון אשת הגביר הנ"ל עם בתה ודברו מעניין שידוכים עבורה כשראתה את רבינו ז"ל אמרה לאימה כזה אברך היינו רוצה ורבינו ז"ל נכנס פנימה אל הגביר הנ"ל ודיבר עמו וסיפר לו שגר בברסלב וכו' ושהוא רוצה לשאת את בתו להבטיח סכום כדול לכתובתה של שש מאות אדומים והוא כנגדו נתן ג"כ סכום גדול (קודם הסתלקות רבינו ז"ל ישבה אישתו הנ"ל בחדר הסמוך ובכתה אמר רבינו ז"ל מה היא בוכה אולי היא מתכוונת להנדן הנדן מונח שלם לא נגעו בו (ורבינו ז"ל התנה עמה שלא יהא לו שום שייכות עמה וכו')) והחתונה הייתה בכפר וואציעק הסמוך לברסלב בחודש אלול והמחותן רצה דווקא שיהיה בבראד כי שם היה הוא איש נכבד מאד ורבינו ז"ל מיאן בזה רצה דווקא שהחתונה יהיה סמוך לברסלב.

נח
פ"א בשבתות הקבועים חיכו על רבינו ז"ל הרבה בליל שבת שיכנס אל השולחן ולא נכנס והיה שם גם ר' שמעון והיה קצת "היימיש" (בן בית) עם רבינו ז"ל ונכנס לחדר של רבינו ז"ל וראה שרבינו ז"ל עומד ומסביבו נחל דמעות ותכף סגר הדלת ואח"כ נכנס רבינו ז"ל אל השולחן.

נט
מרביונ ז"ל שראה במוהרנ"ת שניגש להשולחן בלי נטילת ידיים דהיינו שנטל ידיו בביתו ובא לכאן לגמור סעודתו ואמר רבינו ז"ל כמו שהגויים אומרים ישר אל השולחן (ואנ"ש מקפידים בזה ליטול ידיהם לפני שניגשים אל השולחן אף שנטלו ידיהם בביתם). ע"כ

ס
רבינו ז"ל אמר על הרה"ק מאפטא בצעירותו כשהיה עוד רב בקאלבאסוב שהוא צדיק ולמדן. (עי' ליקו"מ תו' ל"א). ע"כ

סא
עיין הוספה קמז
מעשה שסיפרה צירל ששמעה מפי זקנתה פייגע. זקנתה הנ"ל הייתה גרה במעדוידיווקא עם בעלה ר' מאיר מזמן שרבינו ז"ל ג"כ גר שם והם היו עשירים גדולים והחזיקו מאד מרבינו ז"ל והיא הייתה חסידה יותר מבעלה ולא היו להם בנים ר"ל והייתה היא מבקשת מרבינו ז"ל תמיד על בנים פ"א נכנסה לרבינו ז"ל וביקשה ממנו על בנים ועמד רבינו ז"ל בדביקות גדול וראתה שיש לרבינו ז"ל מרירות גדול מזה כי הכירה בתנועותיו והתחרטה על שהטריחה את רבינו ז"ל כזה אח"כ פנה רבינו ז"ל אליה והבטיח לה בן זכר וכך הוה לאחר זמן עבר בזלאטיפאלייע ומשם לברסלב אעפי"כ בכל עת שעבר רבינו ז"ל במעדווידיווקא היה סר לבית בסוף חורף תקס"ג נסע רבינו ז"ל לקרימינטשוק לקבוע החתונה של בתו שרה'קע עם החתן ר' יצחק אייזיק בנו של ר' לייב דאבראונער שהיה גר שם בדרך לשם עוברים דרך מעדווידיווקא ולא פנה רבינו ז"ל לביתם כדרכו אלא נכנס מיד לביהמ"ד ושם היה באותה שעה בנם הנ"ל וקרא אותו רביז"ל ובחנו קצת וצבט לו בלחייו (בדרך חיבה) ואמר חבל חבל ותכף המשיך רבינו ז"ל בדרכו לקרימינטשוק הילד הנ"ל רץ מיד לאמו וסיפר לה שהוא כאן הרבי ר' נחמן (והבינה שמשהו אינו כשורה שלא נכנס לביתו כראוי) ושאלה אותו מה הוא אמר לך וסיפר לה שוהא בחן אותתו ואח"כ צבט לו בלחייו ואמר חבל חבל וכו' כנ"ל והתחילה אמו לבכות מאד (כי הבינה כוונתו) ובזמן מועט נסתלק הילד הנ"ל ואמו לא רצתה לקבל תנחומים עליו נסגרה עצמה בחדר מיוחד ולא נתנה לאדם להיכנס אליה אחר כמה ימים חזר רבינו ז"ל למעידוידיווקא ונכנס לביתה ואמרו לה שרבינו ז"ל בא ויצאה מחדרה אמר לה רבינו ז"ל אני מוריד ממך אבילות תהיה שושבין ותעשי את החתונה והבינה שיהיה לה טובה מזה ולקחה על עצמה והתחילה להכין צרכי החתונה וקנתה צרכי החתונה וקנתה מתנה עבור החתן כראוי וקנתה עבורם מנורה שהיה מיוחד במינו והייתה החתונה כאחד הנגידים ונשאר שם רבינו ז"ל עד אחר הפסח (החתונה הייתה בר"ח ניסן) לפני נסיעתו עמר לה רבינו ז"ל יהיה לך בן ותקראי שמו נחמן ויהיה חידוש בדבר שלו כמו אני בדבר שלי והזהיר אותה שתכף כשייולד תיתן אותו למיניקת והיא תבוא לראותו רק בימיי טהרתה וכך הוה ושכחה והלכה לראותו ואח"כ נזכרה ונבהלה מאד והלכה לרבינו ז"ל ואמרלה רבינו ז"ל בזה"ל הילד יחיה אלא שלא יהיה אותו חידוש שחשבתי. אח"כ היו לה עוד שני בנים ר' אהרן ור' שמחה והם היו יותר חשובים מאחיהם ר' נחמן הנ"לוהוא היה אומר על עצמו הלא רבינו ז"ל אמר אלי שלא אהיה חידוש.

סב
ר' יודל עשה לעצמו קפיטה חדשה ואמר לו רבינו ז"ל שבזו הקפיטה כבר יקבל פני המשיח אחר איזה זמן דיבר רבינו ז"ל עם אנ"ש בעניין הגאולה ואמר שמאה שנה בוודאי לא יבא כבר משיח ושאל לו ר' יודל הלא אמרתם לי כבר וענה לו רבינו ז"ל זה אמרתי אז זה אני אומר כעת והבינו ע"פ שיחתם מקודם שהעניין בגלל המחלוקת מהידוע שנהייה בינתיים.

סג
רבינו ז"ל אמר שלשתות יין בפורים הוא תיקון הברית.

סד
פ"א ביום טוב כשהיו מסובין אצל רבינו ז"ל וחילק רבינו ז"ל יין למסובין בשמחת יו"ט כנהוג ונתן בכוס קטן קצת יין לר' נתן ולרב נפתלי שיחלקו ביניהם (ורמז בזה רבינו ז"ל איך להרחיק משתיית היין ושאר משקאות המשכרים ורק מעט לשמחת יו"ט) ובלבד פורים מצווה להרבות בשתייה לתיקון הברית כידוע.

סה
מרבנו ז"ל: אחר מסירות נפש אסור לנוח.

סו
רבינו ז"ל היה מאריך בתפילת ערבית ליל א' של ר"ה בשמונה עשרה כמו ד' שעות והיו כולם הולכים לביתם וגומרים סעודתם וחזרו אל רבינו ז"ל ועוד היו צריכים לחכות עד גמר התפלה ואמר רבינו ז"ל שמה שכל הצדיקים צריכים לעשות עד שמיני עצרת עושה הוא בתפלת שמונה עשרה של ליל א' של ר"ה.

סז
עיין הוספה קמ
לרבינו ז"ל היו שני גיסים בטשערין (אחים של אשת רבינו ז"ל) והיו מקורבים לרבינו ז"ל אחד שמו ר' צבי ואחד שמו ר' חיים ור' צבי היה כוך מאד אחר רבינו ז"ל והיה עני מאד אעפ"כ לא ביקש אף פעם מרבינו ז"ל על פרנסה כי העיקר היה אצלו צרות הנפש פ"א החליט בדעתו שכבר מוכרח לבקש על פרנסה כשרבינו ז"ל בא לטשערין חכה ר' צבי הנ"ל עד שהלכו אנ"ש ויצא מחדרו כשכולם יצאו הלך הוא לסגור הדלת כי פחד שמא יכנס מישהו והיה אצלו בושה שמבקש על פרנסה בדרך הילוכו והרגיש בדעתו (ר' אברהם ב"ר נחמן היה אומר עליו שהיה בעל ישוב הדעת גדול) מה אני הולך לעשות לבקש על פרנסה מה אעשה עם רבינו ז"ל ישאל אותי כבר לא חסר לך כלום חוץ מפרסה ושוב נתיישב אם לא אבקש זה גם לא טוב להעילים מרבינו ז"ל וכך הלך תפוס במחשבותיו ואמר לו רבינו ז"ל בזה"ל אותך כבר הבטחתי עם פרנסה רק חיים עליו רחמנות כי עף פעם לא יהיה לו על שבת.

סח
רבינו ז"ל אמר אני מסכים (רוצה?) שתדברו ממני ולא תזכירו את שמי לא איכפת שאחד מברך בירכת המזון בכוונה וזה מכוחי והוא אינו יודע שזה מכוחי.

סט
פעם אמר רבינו ז"ל יש לי שלושה סוגי חסידים (א) אחד שרוצים קוליש (שיריים של חלה) (ב) אחד לשמוע תורה (ג) אחד שבלב שלהם בוער הרבי באהבה, ובירך הרבי את ר' נתן שיהיה מחסידים שהוא בלב (הרבי). ע”כ

ע
רבינו אמר יש כלל אם נותנים המתנגים קצת מקום ולא לוחמים בכל כוחם תתפלל להקב"ה אבל אם לא נותנים כלום ולוחמים בכל כוחם תעשה מה שבכוחך לעשות.

עא
שייך לח"מ סימן יג "ובחמלת" ע
כשאמר רבינו ז"ל התורה חותם בתוך חותתם (תורה כ"ב) היה זה ביום ב' בשבת חמישי לעשי"ת והיה זה אחר חצות היום ונהיה שם רעש בעיר שרבינו אומר תורה וסגרו כולם החנויות ורצו לשמוע תורה ונמשך הדבר כמו ד' שעות כמבואר בפנים.

עב
רבינו ז"ל היה פ"א בטיראוויצע על חתונה אצל א' מאנ"ש בשעת הריקודין ניגשה אישה אחת אל רבינו ז"ל בלשון חוצפה שיתן לה כסף עבור הריקוין ואמר לה רבינו ז"ל שהיא וכו' והיתה אז מעוברת ואחר כך הולידה בן וקראו לו פינחס (פינחס'ל) ונתקיים עליו מאמר הגמרא מדחציף כולי האי שמע מינה וכו' כי היה מחוצף גדול והיה חולק גדול על ר' יצחק חתן המגיד מטיראויצא בדוף ימיו שלח לר' יצחק הנ"ל שהוא רוצה לעשות שלום עמו וענה לו ר' יצחק השלום שלנו הוא שנהייה מרוחקים זה מזה פ"א יצא בבוקר עם שמועה חדשה שמצא את ר' יצחק בלילה בעבירה ר"ל ועשה צחוק ממנו כדרכו ואמרו לו פינחס'ל מי יאמין לך ואמר להם בזה"ל אלף לא יאמינו ואחד יאמין אז הכל כדאי.

עג
שייך להשמטה סימן תקנב
הרשיל אסטרפאליער שהי' מדבר ליצנות כידוע והי' מבדח את הרה"צ ר' ברוך ז"ל אמר עליו רבינו ז"ל שהוא חסיד שנפל (היינו שהי' חסיד ולא ההי' יכול להחזיק א"ע מהירידות ונפל לליצנות שהוא פתח הסט"א ורבינו אמר שחסיד שנפל גרוע ממומר) ובא לרבינו ז"ל ורמז רבינו לתלמידיו שמכל מה שידבר אל יענו לו כלל ולא יהי' להם שום מו"מ עמו והוא רצה שדווקא להביא את רבינו ז"ל ותלמידיו לשחוק אבל לא יכול בשום אופן ולא ענהו כלל כנז' והלך משם.

עד
מעשה מה'קארעטע' (כרכרה) ע
פעם אחת אמר רבנו ז"ל למוהרנ"ת: עוד יהיה כדבר הזה, שאתה תסע פעם בכרכרה של חשובים. (“הוא וועסט נאך אמאל פארין אין א קארעטע!”) ונתפחד מוהרנ"ת מזה מאד, שלא יהיה לו נסיון כזה של מפרסם, חס ושלום. פעם אחת הלך, ולא היתה לו עגלה לסע על הציון הקדוש, והלך רגלי. באמצע הדרך נסע איזה נגיד עם 'קארעטע', וראה שמוהרנ"ת הולך רגלי. בקשו שיש אתו על ה'קארעטע', וכן עשה. ונתמלא מלא שמחה מזה, כי כבר נתקימו דברי רבנו ז"ל, ולא יתפחד עוד על נסיון של מפרסם.

עה
במעז'בוז היה שורה של חנויות והפריץ היה משכיר לאחד שהוא היה ממונה להשכיר לכל חנות והיה חזקה על זה לזרע הבעש"ט ובזמן ההוא היה מוחזק בזה הר"ר ברוך הנ"ל בשנת תקס"ז שלח רבינו ז"ל את ר' ... שישכור עבורו את החנויות ונסע הוא בשמחה רבה לקיים שליחות רבינו ז"ל ולבש בגדי שבת ור' ברוך ראה אותו מהחלון שלבוש בגדי שבת עבור רבינו ז"ל והיה לו קפידא על זה וקילל אותו שיהיה לו שנה קדחת ובא לפני רבינו וסיפר לו הדבר ואמר לו רבינו ז"ל בלשון קפידא בזה ככה הולכים נגד דודי ואעפ"כ אמר לו שטובה לו הקללה כי היה צריך להסתלק באותה שנה ועתה יהיה מוכח לחיות כדי שיתקיים קיללתו וכיון שעברה השנה בת דינא בטל דינא.

עו
פעם אחת ספר רבנו ז"ל משל, ממלך אחד שנסע עם שרי המלוכה שלו ליער לצוד חיות, שקורים (לאוועלווע). ירד מהמרכבה שלו, תפוס במחשבות בעניני מלוכה שלו, עד שנתעה בעמק היער, בין האילנות העבים והגסים שיש שם. והם עמדו אצל המרכבה, ובין כך ירד גשם וברד שוטף חזק מאד, ממש מבול, ושרי המלוכה רצו לחפש את המלך, אבל במבול וערפל כזה אי אפשר לחפש ולמצא. ועלו על המרכבה, להגן על עצמם מפני הברד והשלג. והמלך בותך כך נפסק ממחשבתו ומרעיונותיו וחפש מקום להגן על עצמו, כי היתה ממש סכנת נפשות. עד שבא לבית ערל, שומר היער, ונכנס אצלו ושאלו אם יכול ללון אצלו, והסכים לזה. ובין כך נתקרר המלך מאד, ושאלו לו מלבושים אחרים, והלבישו במלבושים פשוטים שלו, ב'פעלץ' (פרוה) וכדומה, והניחו על התנור שיחמם את עצמו. ובין כך נתרעב לאכל, ובקש לתן לו לאכל, ונתן לו לחם שחור ו"גרי.”, והוא הרגיש כל הטעמים בזה המאכל, שמעוללם לא טעם מאכל כזה בביתו. ובין כך חטפתו שנה, ויישן שם על התנור עד הבקר.
ושרי המלוכה, כיון שהפסיק הגשם ירדו מההמרכבה וחפשו את המלך עד הבקר, עד שבאו לזה הבית ושאלו את העערל אם היה אצלו איש אחדץ אמר להם, שבא אצלו איש אחד וישן על התנור, והלכו וראוי שזה המלך, ולא יכלו להקיצו מפני נימוס המלכות, והמתינו עליו עד שהקי. משנתו. תכף עשו לו כבוד מלכים באימה וביראה, ובקשו להלביש אותו בגדי מלכות ולקחת אותו על המרכבה, להביאו לביתו ולכתר אותו בכתר מלכות, ולא רצה, כי אם שהערל יקח אותו באלו המלבושים שלו על העגלה, עם השורים שלו, והוא יביא אותו כך לבית המלוכה והוא יכתר אותו בכתר מלכות ויושיבו על הכסא. וכן היה: טען את העגלה שלו עם השורים, והמלך ישב אצלו, והוא משך את העגלה וצעק על השורים כמנהגו תמיד: דיע! דיע! דיע! בלי התפעלות מהמלך, וכן באו לבית המלוכה, והושיבו על כסא המלוכה והכתירו בכת מלכות.
ואמר לו המלך: בשכר שהצלת אותי ממות כל כך, בקש ממני איזה דבר ואעשה לך. ובקש ממנו דבר שטות: באשר שמביתו לאדעס מהלך רב, כמה מאות פרסאות, ובניו מוליכים סחורה לאדעס, ויש להם טרחה גדולה, כי הדרך הוא רב ומעלה להם ימים ושנים, והרוח הולך על הדרך, ולא נשאר להם כלום כי אם רוח מעט, על כן מבקש אני שיצוה לעשות הדרך יותר קצרה. והבטיח לו המלך, וצוה שיעשו הפרסאות ארכות, למשל, אם היה פרסה עשרים קילומטר, יעשו עכשו מפרסה ארבעים קילומטר, ועל כן יהיה הדרך קצרה, כי במקום שהיה ארבעים פרסאות יהיה עכשו רק עשרים פרסאות.
וסים רבנו ז"ל: כאשר בסוף הימים שיהיה מבול, ולא ימצא השכינה מנוס ומפלט כי אם אצל הפשוטים באיזו עבודה פשוטה שהיא כגון אמירת קפיטל תהלים, או בעשית איזו מצוה, ויחיו אותה מכל התענוגים, ודוקא אלו הפשוטים יוליכו אותה להמליכה (אף כל פי שהם לא ירגישו כלל שהם נוסעים עם המלך, כמו הערל הנ"ל שנסע עם השורים וצעק 'דיע', ועף על פי כן הם יכתירו אותו (את משיח) בכתר מלכות – רק שיהא להם שכל, שלא יבקשו דבר שטוב). ע"כ

אין תגובות: