למען תספרו לדור אחרון

בספר בראשית לב פסוק ל' אנו מוצאים את יעקב אבינו שזה עתה קיבל את סגולת שמו ישראל אחרי שניצח את המלאך שרו של עשו, הס"ם, שזה בחינת הצדיק האמת שגבר על היצר הרע בשלמות, ובפסוק ל' שואל אותו לשמו וכבר אנו מתוודעים שיש כאן איזשהו ענין עם שמות;

השם "ישראל" שמורכב מתוספת בגימאטריה שם ש.ט.נ לגימאטריה שם יעקב, שרומז מצד אחד לשמו וזהותו של המלאך והיצר הרע ש"מעניק" לצאצאיו של יעקב ומצד שני גם על החתימה הזו למזכרת שיזכור תמיד כל ישראל שיש בו את הכח להתגבר על היצר הרע, כפי שהתגבר הראשון יעקב.

ועדין אותו מלאך מסרב לומר לו,"למה זה תשאל", ומפרש רש"י- אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים. בדומה גם לנשמת משה רבינו שמתגלית בעולם בזמנים שונים, בשמות שונים, ולכל תקופה שייך שם מסוים שנשמה זו צריכה להתגלות ולפעול דרכו בעולם, ולא דומה שם של תקופה אחת לשם של תקופה אחרת.

השם "משה" רבינו שהספיק כדי להוציא את בני ישראל מהגלות בתקופת מצרים הוא לא אותו שם שזקוק לעם ישראל בתקופת הרומאים של ר' שמעון בר יוחאי למשל, ולא לגלות האירופאית של הבעש"ט הקדוש וכו', ולא לגלות של ימינו.

ומאבקו של יעקב, הוא ישראל, בשרו של עשו, הוא אדום, ממשיך כמורגש על כולנו עד עצם היום הזה של הגלות האדומית המתמשכת. כיום זקוק לעולם שם חדש, שם עתיק שאורו גנוז עוד מלפני הבריאה, שרק אור כזה יכול להביא את הנחמה האמיתית לעם ישראל המדמם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ועל שם זה יעקב אבינו מרמז בפסוק הבא, פסוק לא-"ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי" יעקב אבינו ראה, פנים אל פנים, את כח ההסתרה והחושך הנוראי של היצר הרע, אבל הוא גם ראה את אותו אור גנוז שיכול להאיר את כל העולם ולהפך הכל לכף זכות, אותו אור שיציל את כולנו ובזכותו "ותנצל נפשי".

וממשיך בפסוק לב- "ויזרח לו השמש", אור הצדיק האמת המשול לשמש, אותו אור שזרח עליו כשראה פני ה', בחינת פנים, אספקלריה מאירה, נשמת משה רבינו, בזמן שעם ישראל יהיה בבחינת "והוא צולע על ירכו". ועיקר שפתי חכמים מבאר את הרש"י (היה צולע כשזרחה לו השמש)- ר"ל כשהשמש החלה לזרוח היה צולע ומיד אחרי זריחת השמש נתרפא. שבשיא הירידה, בשיא השפלות שעם ישראל יגיע, מה שלא היה מעולם כשייכנס לשער ה-נ של הטומאה שאפילו במצרים לא נכנסו, אז השם יתברך יביט וירחם ויזריח את אותה שמש, אותו אור הגנוז על כל העולם ו-"נ"תרפא. אותה נ שתהפך נ' שערי טומאה ל-נ' שערי קדושה. מהי אותה נ'? כדי לחפש תשובה לשאלה זו נלך מסתמא לחומש שמעיד על עצמו שהוא בעל "שמות".

ספר שמות. הולכים שוב אל גרעין הפנימיות, פרק לב פסוק לב, , הלב שבלב של ספר השמות הקדוש של כל הבריאה, ומה אנו מוצאים? משה רבינו, נביא הנביאים, נשמת משיח, מגן בחירוף נפש על כל נפש מישראל ולא רק מבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא, אלא אף מתנה תנאי- "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

איזה משפט יפה, הא? איזו עזות דקדושה. כאילו כל קיום העולם תלוי על המשפט הזה. אבל זה לא רק משפט חזק, כידוע כבר לאנשים רבים, זהו משפט שצופן בתוכו משהו נוסף. משהו עתיק. ועתה פיתחו את הלב-

"ואם אין מחני נא.."- בהיפוך אותיות (אמרנו כבר מקודם מהפך..) "אני נחמן"! מגלה לנו הרעיא מהימנא ואם זה לא מספיק, ממשיך ומדייק שנדע באיזה "נחמן" מדובר- "ואם אין מחני נא מספרך"- ראשי תיבות "מאומן". אני נחמן מאומן! הנה אני כותב לכם זאת עכשיו, כדי שבעוד 3500 שנה מהיום כשהדור יהיה בבלבול וחושך גדול ומחפשים את הרועה ואיננו, לא יודעים איפה הוא או איך קוראים לו, והנה אני מצפין לכם רמז עבה בתוך ספר השמות את השם הקדוש שאני אקרא בו בפעם החמישית והאחרונה שתתגלה נשמתי בעולם עד בוא משיח צדקנו. אני נחמן מאומן.

פרק לב פסוק לב, נקודת הלב הפנימית ביותר. שם גם אתה תמצא אותו אם תתעקש, בלב שבלב שלך.

טוב, אז עכשיו אני יודע שיש צדיק האמת ויודע גם איך קוראים לו, עכשיו מה אני עושה עם זה? ואיך אני ניגש לשם הקדוש הזה? רש"י נותן כבר רמז קטן-"ואם אין מחני- וזה מקרא קצר, וכן הרבה". אבל הרמז עדין בדקות גדול. מה זה הקצר ומה זה ההרבה שבא אחריו? בספר "ויקרא" אין פרק לב, אם כן אנחנו ממשיכים להעמיק אל נקודה הפנימית של ספר במדבר. והתמונה ממשיכה להתבהר.

במדבר לב לב. כבר בשם אנו מוצאים משהו מאד מאד מענין. "במדבר", לדבר, דבר בם- ב"מ", גימאטריה 40. 40 שנות הליכה במדבר ביובש הרוחני. אבל אי אפשר לכנוס אל הקדושה בבת אחת. אי אפשר מיד להתחיל לדבר. לאט לאט. בהתחלה מעט, וזה טוב, ואז יותר ויותר. לדבר ב"מ", מ' גם גימאטריה קטנה 4, דבר ב-4, בבחינה של ארבע- פשוט, כפול, משולש, מרובע.

פרק לב פסוק לב יוצא בפרשת מטות, מישהו זוכר איזה סיפור עם מטה שהיכו בו את הצוררים ועשו איתו ניסים?.. ואנחנו זוכרים גם את המטה של תורה א' בליקוטי מוהר"ן, שחקוק עליו שם קדוש גם כן בעל ארבע אותיות, ואיתו מכים בכוחות רשע שמתחזים לקדושה (וזה לא רק מפורסמים וכו'),

והנה הפסוק שבלב של הלב של מטה כל המטות שאותו צריך להפעיל באמצעות הדיבור- תפתחו שוב את הלב- "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן". עתה הביטו שוב נפלאות תורתנו הקדושה- תחילת הפסוק "נחנו נעבור חלוצים.." ראשי תיבות נ-נח!

ולא עולה בדעתי הקטנה פסוק מדויק יותר שמתאר את ההפצה המיוחדת והמטורפת והחלוצית של הננחים, "נחנו נעבור חלוצים"; "לפני ה'"- שנזכה שיהיה לשם שמיים באמת, "ארץ כנען"- בזמן שהארץ מלאה בהשפעות חיצוניות של קליפות כנען, "ואתנו אחוזת נחלתנו"- שהיא ארץ ישראל ואתנו הצדיק שזכה לדעת של ארץ ישראל נחלתנו, וגם הוא הנחל נובע מקור חכמה, מזרים אותנו מן הגלות האחרונה, אותנו ואת כל עם ישראל ל"מעבר לירדן" (ירדן- ירד "נ" כמו שאמרנו מקודם), לארץ ישראל לגאולה השלמה והסופית אמן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

ובעל הטורים הקדוש עוד ממשיך לפקוח את עינינו וכותב ש"הפסוק מתחיל ומסיים בנון" כידוע בסוף התפילה ענין אמירת פסוק שמתחיל באות הראשונה של שמך ומסתיים באות האחרונה, והוא הענין שלא ישכח את שמו ביום הדין, את שמו! לא רק את שמך, גם את שמו של הצדיק! כמו שאנו מכירים שאדם אחרי שנפטר ולפעמים מוליכים אותו בעולם התוהו, רחמנא לצלן, וצריך להיות עקשן גדול לזכור ולבקש את הצדיק שהיה מחובר אליו, ולהתעקש להגיע אליו. וכך קיבלנו רמז נוסף מהלב שבלב- פסוק מלובש במיוחד לשם הקדוש שמתחיל ומםתיים בנון. רבי"נחמן". סגירת מעגל. מה שהיה הוא שיהיה. מקרא קצר וכן הרבה, נ נח נחמ נחמן מאומן! חקוק על המטה של משה משיח, הרועה הנאמן.

וממשיך בעל הטורים- "נחנו נעבור למה, כי כולנו בני איש אחד נחנו.." כולנו מחוברים אליו, הגזע המרכזי, צדיק האמת, שורש נשמות ישראל, עליו מעידה התורה בעצמה, וכולנו "נעבור" בזכותו. ראש השנה, מעביר ראשון ראשון. כבר ב"ברכו" הראשון.. רבי נחמן. ברסלב.

לב בשר. מתגלה שוב ושוב בלב שבלב של התורה הקדושה ושל כל יהודי ויהודיה. ולמי שמתעקש עדין לעצום עיניים, אז הנה גם פרשה זאת, פרשת "מטות", נפלה השנה בדיוק יום לפני י"ז בתמוז שסביבו קיבל ר' ישראל דב אודסר הקדוש את בשורת הנ-נח בפתק הקדוש! נ נח נחמ נחמן מאומן! זה לא קשה, גם את\ה יכול\ה! ואחרי מטות מסעות, אל הצדיק. נ נח נחמ נחמן מאומן. לדבר מזה.

אינני מתיימר להיות מפרש כלשהו בתורה, ומה שכתבתי הוא לשם שמחה ופקחון לב והשראה, בדומה קצת להצעת הגשה שעל קופסאות המרק. וגם להזכיר לכל אחד ואחת שהתורה ניתנה לכל אחד מישראל, ואנחנו רשאים, עם לב פתוח ויראת כבוד, להתבונן. כתוב שמאז שחרב הבית, נבואה ניתנה לשוטים. אולי זה הענין שדווקא השוטים יבשרו על בואה של ה"נ" . והמשכילים (לראות) יזהירו כזוהר הרקיע.

תגובה 1:

NaaNaach אמר/ה...

מה שחפשת רמז לבמדבר, דבר בם, שהוא כמו המצוה, ודברת בם, ואמרו רז"ל ולא בדברים בטלים, כבר ידוע (מה שחידש חברנו אב"י פראטאר נ"י) ודברת בם, שב"ם בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, כי בם זה בית מם = 492, שזה נ נח נחמ נחמן מאומן והכולל. נמצא שיש מצוה לדבר נ נח נחמ נחמן מאומן, ולא לדבר דברים אחרים.