יום ראשון, 22 באפריל 2018

הבובה של הבובות

ראש ממשלת ישראל במסר לנחמנים


בסרטון שראש הממשלה שיחרר בערב שבת שאחר יום העצמאות , מספר ששואלים אותו בעולם "מה הסוד של ההצלחה של המדינה" הוא משיב "אתם הסוד שלנו, האזרחים", והוא מונה מספר סוגי אזרחים במדינה. וכשהוא מתאר את האזרחים שלא צריכים לפחד, ברקע רואים את הנחמנים רוקדים ברחובות, כמשדר לכל המפיצים שימשיכו לעשות שמח ברחובות ולא יפחדו....
שאלנו את התסריטאית גב' מירי לוי מהיכן צץ לה הרעיון להכניס את הנחמנים בסרטון, השיבה: מה זאת אומרת, הנחמנים הם חלק חשוב ויקר מהעם הנפלא שלנו.


יום שישי, 20 באפריל 2018

עצמאות בתל אביב ובאומן

סרטון הממחיש מעט מהלילה המטורף בעיר תל אביב :



במקביל ביום למחרת , מספר חברים חגגו את העצמאות בהפצת שמחה וכנפיים בכניסה לציון .




להלן מכתבים של סבא בשבח יום העצמאות :

ב"ה,יום ה' חג העצמאות בעשור תשי"ח ,טבריא.
לכבוד חמדת ליבי מר זלמן שזר הנעים. שלום ואור רב מהנשר הגדול ירחף עליו בכל יום תמיד לאורך ימים.
הריני שולח לו את ברכתי הלבבית לחג העצמאות (ההדגשות שלי) העשירי.
ברוך שהחינו והגיענו לזמן הזה שעשה לנו נסים נגלים לעיני כל העולם, וניסים נסתרים הנעלמים מדעתינו. כן נזכה לגאולה השלמה על ידי התגלות הדעת הקדושה של צדיק האמת נ'נ'מ'ח' זכותו יגן עלנו אמן.
על ידי קדשת ארץ ישראל זוכין לידע מרבי האמת, וכפי מה שזוכה להתקשר ולהכלל בהצדיק האמיתי כמו כן זוכה לירושת ארץ ישראל. ארץ ישראל היא כליליות הקדושה שבכל הקדושות, בה זוכין לצאת מטבעיות ולידע ולהאמין שהכל בהשגחה לבד, שזה כלליות הקדושה. אם היה האדם מאמין באמת בקדושת ארץ ישראל חלק אחד מאלפי אלפים כמו שהוא באמת, בודאי היה רץ ופורח לארץ ישראל בכל כוחו ולא היה שום מונע שימנעהו.
כל אחד מישראל יש לו איזה חלק בארץ ישראל ושם חיינו,שם קדושתינו, שם ביתנו, שם ארצנו,שם אדמתנו, שם חלקנו שם גורלינו. ובחוץ לארץ אנו גרים כאורח נטה ללון המתגולל בחוצות בחוצות ובשוקים וברחובות, כי אין זו אדמתינו וחלקנו כלל. ועל כן נקראת חוץ לארץ,חוץ דווקא. כי בחוץ אנו עומדין, בחוץ ממש ואין איש מאסף אותנו הביתה עד אשר נבוא על אדמת הקדש. על ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת השם יתברך על העולם.
ישראל דב אודעסר
טבריא
(אב"י הנחל עמוד ל"א)





עלינו לשוש ולשמוח לשיר לרנן ולזמר לאדון עולם על יום העצמאות, יום הניסים והנפלאות גדולות ונוראות אשר עשה ה' עמנו, נגילה ונשמחה בו בכל שנה ושנה, ובכל יום ובכל שעה, ועל הניסים ועל התשועות ועל הגבורות הנוראות שעושה עמנו לעיני כל העמים מעת שזכינו בישועת ה' לכבוש חלקינו ונחלתינו מידי הגזלנים הפראים, וביותר מה שכבוד מעלתו הרם מרגיש ויודע ורואה בכל פעם ניסים נגלים למעלה מגדר הטבע, אך לעת עתה הם עדין מכוסים ומלובשים בדרך הטבע. הרחמן הוא יגמור גאולתנו גאולה שלמה ויחזיר לנו בית המקדש, בית חיינו ותפארתנו, במהרה בימנו אמן, ויתפלאו ויאמרו כל הגויים, הגדיל ה' לעשות עם היהודים עם קדוש עם נבחר בארץ הנבחרת.
(אב"י הנחל מכתב קא) 
מכתב שכתב סבא ישראל לנשיא המדינה דאז זלמן שזר.
נ נח נחמ נחמן מאומן


אשרינו מה טוב חלקינו שאנחנו בארץ ישראל


יום שישי, 13 באפריל 2018

סטיקרים חדשים ומתוקים של נ נח - 052-777-22-33



אתר חדש - רבי נחמן לארץ ישראל

https://tikunhaklali.com/
באתר תמצאו הכל בע"ה. בעתיד. כרגע הוא בבנייה.

כרגע יש בטיוטיות המון חומר. עובדים קשה לרכס חומרים ולהציג אותם באופן שיהיה קל לקחת מידע לכל מי שנכנס לחפש.

להלן מפתח ויקישורים לכתבות ומאמרים הנמצאים באתר: (מידי פעם נעדכן כאן בנ נח נט תקצירים מהאתר החדש המיוחד הזה)


מה שידענו עד היום גן ילדים - שיחת חברים -  המסבירה בבהירות ובפשיטות את הבהירות ונקיות הדעת שתיהיה לעם ישראל כשרבנו יהיה בארץ ישראל. כמו כן מבאר את המשפט "נצחתי ואנצח", איך מנצח, ומהו הנצחון. וכמו כן מבאר את מה שאמר ראב"ן שכשרבנו יהיה בארץ ישראל יהפך הריב לרבי. וכמו כן מבאר את מה שסבא אמר שכאשר לא ישמעו לרבנים השקרנים תבוא הגאולה תכף.




דחיקת השעה? - שיחת חברים - סבא באחת משיחותיו המוקלטות צחק על כך שהיו אדמורי"ם שלא עלו לארץ ישראל כדי לא לדחות את השעה... וכן מה שמשה רבנו לא היה אכפת לו מדחיקת השעה והתאמץ לבקש את כניסתו לארץ, שזה מה שמוטל עליו





תיקון חטא המרגלים - שיחת חברים - טענת חלק מהמונעים העלאת הציון דומה לטענתם החזקה של המרגלים.





"שהיה רצונו ליסע לארץ ישראל" - מקורות בסיסיות - רבי נתן בימי מוהרנ"ת מספר שברגע שהחל השיעול הראשון של המחלה של רבנו הוא החל לדבר על הסתלקותו ודיבר הרבה על רצונו להיקבר בארץ ישראל.




קרוב מתוק - שיחת חברים - שיחה על כך שסיבת הריחוק וההסתרה בשביל להגבי את החשק, כמשל לזוג אוהבים שמתרחקים בשביל להתגעגע ולהמשיך לאהוב. אך המצב האידאלי להיות קרובים ובכל זאת להמשיך לאהוב. וכמו כן דיבורים על כך שמי שאוהב לא צריך להתרחק בשביל לאהוב, ורבנו רוצה להשאר בנינו קרוב והוא אוהב אותנו תמיד וגם כשהוא יהיה קרוב אנחנו נתחזק ונתגעגע בציון. בקיצור - קרוב מתוק.



מי מסוגל להתעסק עם עצמות רבי נחמן ? - שאלות ותשובות - דיבור מרבי נתן שהתיחס לטענות שצריכים אנשים מיוחדים שיעסקו בקבורה והוא אמר שבקבורה של רבנו יעסקו חברא קדישא שרגילים לעסוק בזה.





יום חמישי, 12 באפריל 2018

"אזמרה" חיפוש הטוב - מתוך ליקוטי הלכות של רבי נתן


לעילוי נשמת חברנו היקר רוני אהרון בן לידה זצ"ל

תקציר ופנינים מליקוטי 
הלכות השכמת הבוקר א'


שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וּפְגָמִים הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מִטּוֹב, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב. - אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו? - 

וְאַף שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁגַּם מְעַט הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה הוּא מָלֵא פְּצָעִים, כִּי מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים.

וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה טוֹב, וְאַף שֶׁזֶּה הַטּוֹב גַּם כֵּן מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת. 

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן אַף־עַל־פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וּפָגַם מַה שֶּׁפָּגַם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה וְנִכְנַס בְּכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה.

וְזֶה בְּחִינַת: "אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי", עַל־יְדֵי הָעוֹד מְעַט שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יָכֹל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'. וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, כִּי הַנִּגּוּנִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ טוֹבָה מִן רוּחַ נְכָאָה וְכוּ'. וְזֶהוּ 'אֲזַמְּרָה' דַּיְקָא, בְּחִינַת נִגּוּנִים וְכוּ'.

וְכֵן צְרִיכִין לָדוּן אֶת אַחֵרִים לְכַף זְכוּת, 
אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. 

(ליקוטי מוהר"ן רפ"ב)



 
כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מֵה' יִתְבָּרַךְ, זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה (שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה) וּכְשֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּמְחַיֶּה וּמְשַֹמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה.
"ה' מָה רַבּוּ צָרָי" - הַיְנוּ הַצָּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים, שֶׁזֶּה עִקַּר צָרוֹת הָאָדָם, וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם, אֲזַי הֵם רוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד שׁוּם תִּקְוָה, (וְזֶהוּ "רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה", וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: "אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה", כִּי זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל) אֲבָל בֶּאֱמֶת הָאָדָם אָסוּר לְיַאֵשׁ עַצְמוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר לְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי הַמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן. וְזֶהוּ: "הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי", שֶׁאֲנִי מִתְגַּבֵּר וּמִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי, כִּי אֵינִי מְיָאֵשׁ עַצְמִי עֲדַיִן.




הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, זֶה בְּחִינַת אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי כָּל הַטּוֹב מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ ... וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'", כִּי כָּל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא הַכֹּל מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ.

"כִּי ה' יִסְמְכֵנִי", הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי (שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת) סוֹמֵךְ אוֹתִי וּמֵקִיץ אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה. וַאֲזַי אֵינִי מִתְיָרֵא מֵרְבָבוֹת פְּגָמִים וַחֲטָאִים שֶׁעוֹמְדִים עָלַי לְהַפִּילֵנִי, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, כָּל הָרַע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וּמְחַיֶּה וּמֵרִים אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי מְעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ.


 


מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה (הטובה) מְעֹרֶבֶת בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, וּבִפְגָמִים הַרְבֵּה שֶׁפָּגַם זֶה הָאָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה, כִּי מֻנַּחַת בְּקַדְרוּת וּבְשַׁחֲרוּת ח"ו אֶצְלוֹ. אֲבָל כְּשֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, אֲזַי הִיא אוֹמֶרֶת: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה... אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" וְכוּ' – 'כִּי אֵין הַשַּׁחֲרוּת מִשֶּׁלִּי' וְכוּ' כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמָה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאָדָם, אֲפִלּוּ אֵצֶל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הִיא נָאוָה וְיָפָה מְאֹד, רַק שֶׁהַשַּׁחֲרוּת חוֹפָה עָלֶיהָ. אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: 'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה... אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת', כִּי מִצַּד עַצְמִי אֲנִי נָאוָה עַד מְאֹד.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "שְׁחוֹרָה אֲנִי" – 'בְּמַעֲשֵֹה הָעֵגֶל', "וְנָאוָה אֲנִי" – 'בְּמַעֲשֵֹה הַמִּשְׁכָּן', הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לִי חֲטָאִים הַרְבֵּה וְנִתְרַחַקְתִּי מְאֹד מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ (בְּחִינַת מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם כִּי "כָּל הַמּוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה") אַף־עַל־פִּי־כֵן "וְנָאוָה אֲנִי" – 'בְּמַעֲשֵֹה הַמִּשְׁכָּן', הַיְנוּ בְּחִינַת מְעַט טוֹב שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי עֲדַיִן.


 


תֵּכֶף אַחַר מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל נִּתְרַצָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל זֹאת - לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם תָּמִיד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, בְּמַעֲשֵֹה הָעֵגֶל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת.
...וַאֲזַי נִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָמַר: "לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ", כִּי הָרָע אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד מְעַט הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲדַיִן. וְה' יִתְבָּרַךְ נִתְרַצָּה לוֹ "וַיִּנָחֶם עַל הָרָעָה" וְכוּ',

"וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי" וְכוּ', שֶׁלִּמְּדוֹ וְגִלָּה לוֹ כָּל הַטּוֹב שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁה' יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וִיכוֹלִין לְעוֹרֵר הַטּוֹב בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים וּלְהַכְנִיסוֹ בְּכַף זְכוּת וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה.

מֹשֶׁה הָיָה כֻּלּוֹ טוֹב בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא", וְעַל־כֵּן הָיָה לוֹ כֹּחַ תָּמִיד לִמְצֹא הַטּוֹב בְּכָל אֶחָד, אֲפִלּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצָּה ה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל.




 
וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם" וְכוּ', שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְטוֹב לַכֹּל, וּמַאֲרִיךְ אַף לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים. כִּי הוּא מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְרִיעַ אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים", זֶה הַחֶסֶד נֹצֵר וּמַמְתִּיק 'לָאֲלָפִים', הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּגָמִים שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ"ל דּוֹחֶה הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה: "נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע" וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל:


וַאֲזַי צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד נִדְבַת לִבּוֹ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הָיָה מְעוֹרֵר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד, וְכָל אֶחָד כְּפִי הַטּוֹב שֶׁהָיָה לוֹ הֵבִיא נִדְבַת לִבּוֹ הַטּוֹב לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִכָּל הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.


"יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְקֻדָּה טוֹבָה, אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן הָיָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר גֵּרִים, כִּי הָיָה מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּמָצָא נְקֻדָּה טוֹבָה בְּכָל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה קֵרֵב הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל.



'שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד', הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי מֵשִֹים וּמְשַׁוֶּה ה' לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד בְּכָל מָקוֹם, כִּי אֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי נְקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִמְצֹא ה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

וְזֶהוּ "תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי", הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹב הַמַּחֲשָׁבוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתִי וְרוֹצִין לְהַפִּיל אוֹתִי ח"ו עַל־יְדֵי רִבּוּי הַפְּגָמִים וְכוּ', אֲזַי 'תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי', דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מְנַחֵם אוֹתוֹ בְּמַה שֶּׁעוֹזֵר לוֹ לִמְצֹא אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמוֹ, וְזֶהוּ נְחָמָתוֹ וּבָזֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשׁוֹ.



כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת ((תְּהִלִּים לט, ג) "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" וְכוּ', וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ"ל אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר.
כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם ה' יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת ח"ו בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד בִּבְחִינַת "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה" בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ: "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה", כִּי אַף־עַל־פִּי שֶּׁאַתָּה 'בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה', אַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד וְעַל־כֵּן תְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוָה תָּמִיד.
וְעַל־כֵּן "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ", הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יֹפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה 'הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ', כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ"ל.



עִקַּר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל - עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא גַּם בְּהַנִּדָּחִים וְהָאֹבְדִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּמְקַבֵּץ אוֹתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל־יְדֵי־זֶה הַטּוֹב שֶׁיִּתְקַבֵּץ בְּעֵת בִּיאַת הַגֹּאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחִינַת 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה'.

עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, , זֶה בְּחִינַת "הַעֲלָאַת מ"ן" - לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת. זֶה עִקַּר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי דַּיְּקָא כְּשֶׁנִּתְרוֹמְמוּ וְנִתְעַלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְמַטָּה מְאֹד, בָּזֶה דַּיְקָא מִתְפָּאֶרֶת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל בְּיוֹתֵר. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּחִינַת ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד כַּיָּדוּעַ.



וְזֶה בְּחִינַת פֹּקֵחַ עִוְּרִים, מַתִּיר אֲסוּרִים, זֹקֵף כְּפוּפִים. כִּי מִתְּחִלָּה בְּעֵת שְׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ הָיָה בִּבְחִינַת עִוֵּר הַמְגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה, וְהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ וְהָיָה כָּפוּף וְכוּ', וְעַכְשָׁיו עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמָּצָא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי שֶׁפָּקַח ה' אֶת עֵינָיו, עַל־יְדֵי־זֶה נִתַּר מֵאֲסוּרָיו וְנִזְקַף מִכְּפִיפָתוֹ וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה בֶּאֱמֶת לָצֵאת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל.

עַל־יְדֵי־זֶה שֶּׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר ח"ו לְהַפִּיל אֶת הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם תִּקְוָה עוֹד ח"ו, בִּבְחִינַת "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ' וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ" שֶׁרוֹצֶה לְזַנֵּב אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים דְּהַיְנוּ חֲלוּשֵׁי כֹּחַ לְהַפִּילָם לְמַטָּה ח"ו. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּעֵת נְפִילָתוֹ ח"ו, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק.



כִּי זֹאת הַבְּחִינָה מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה "מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים": כִּי מִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה צָרִיךְ דַּוְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְגַמְרֵי ח"ו, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כַּנַּ"ל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְּלוּת ח"ו.. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע".
עַל־כֵּן אָמְרוּ: "כְּרָשָׁע", וְלֹא 'רָשָׁע גָּמוּר' ח"ו, כִּי אָסוּר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר ח"ו, רַק אַדְּרַבָּא כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר ח"ו וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כַּךְ ח"ו, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, לְבַל יִהְיֶה ח"ו רָשָׁע גָּמוּר כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָר וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל.



זֶה בְּחִינַת "קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ", בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם ח"ו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה קִטְרוּג הַיָּרֵחַ, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים ח"ו, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ,
כִּי עִקַּר קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, כִּי בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת הַלְּבָנָה לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין אֲזַי הִיא קְטַנָּה וְדַקָּה מְאֹד מְאֹד, וַאֲזַי הִיא רַק בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ"ל. הַיְנוּ כְּשֶׁהַלְּבָנָה הִיא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ אֲזַי צְרִיכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַפְּשָׁהּ וּלְבַקְּשָׁהּ עַד שֶׁמּוֹצְאִין עֵדֵי רְאִיָּה אֵיזֶה נְקֻדָּה קְטַנָּה מֵהַלְּבָנָה וַאֲזַי מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּבֵית דִּין שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה לְבַד בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִכְנָסִין בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל: "מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ", כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה לְבַד נִתְקַדְּשִׁין וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת.



בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּסוֹף הַקֵּץ שֶׁאָז יִתְגַּבֵּר ח"ו הַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּיָּדוּעַ, וְאָז יִהְיֶה גֹּדֶל הַבֵּרוּר וְהַצֵּרוּף בְּחִינַת "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים" וְכוּ', וַאֲזַי יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל עַל־יְדֵי "מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים", הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת וְיִמְצְאוּ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד מְאֹד שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָבֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כִּי זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ וְכוּ' כַּנַּ"ל.

עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ", הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים (כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה כַּיָּדוּעַ). וְה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ", זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם ה' יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ.



וְעַל־כֵּן הָיְתָה גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲצוֹת דַּיְקָא, וְכֵן גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָנוּ מְקַוִּים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ תִּהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת, עַל־יְדֵי הַכְּשֵׁרִים וְהַיְּרֵאִים עוֹמְדִים בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאָז מִתְעוֹרֵר חֶסֶד גָּדוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם תָּמִיד בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם בְּחִינָה זֹאת תָּמִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁרוֹצִים לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם שֵׁנָה וְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מַפִּילִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים ח"ו, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְעוֹרֵר תָּמִיד דַּיְקָא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַקַּטְנוּת, בִּבְחִינַת קִימַת חֲצוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד מְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וְכַנַּ"ל.



דָּוִד הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּכָל אֶחָד וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד וּמֵאִיר בְּלִבּוֹ שֶׁיּוּכַל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי ח"ו. וְהָעִקָּר לְכַוֵּן בְּעֵת שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפֹּל ח"ו, אָז דַּיְקָא יָאִיר בּוֹ בְּחַסְדּוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְעוֹרְרוֹ בִּבְחִינַת "כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל" וְכוּ', בְּחִינַת "צוֹפֶה וְכוּ', ה' לֹא יַעֲזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ", בִּבְחִינַת "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ', וְאָמַר וְכוּ', רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" וְכוּ'. וְכָל זֶה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַל־יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵיטֵב.

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁעַל־יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי בְּחִינַת זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת "מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת "אֲזַמְּרָה" הַנַּ"ל, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל, רַק כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו בִּימֵי נְעוּרָיו וּבִימֵי זִקְנוּתוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל־פִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁמְּבָאֲרִים קְצָת אֲמִתַּת הָעֵצָה וְהַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ""אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי" שֶׁהִזְהִירָנוּ אַדְמוֹ"ר זַ"ל מְאֹד מְאֹד לֵילֵךְ בּוֹ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ:

בצער רב וביגון מודיעים על פיטרתו של חברנו היקר רוני טרבס זצ"ל

אמש בצהריים (כ"ו ניסן) רוני אהרון טרבס זצ"ל מעד מהגג של מקום עבודתו ונפטר. המשפחה בהלם מוחלט התקשתה לספר לחבריו הרבים ומיהרו לטמון אותו לפני חצות לילה.


רוני אהב מאוד את השם יתברך ואת צדיק האמת. אהבה עזה, פשוטה ותמימה. תמיד היה מדבר מרבנו ומהעצות. תמיד חייך ומקרין שמחה. נשא על עצמו הרבה סבל וקיבל באהבה ולא ויתר על הדרך ועל משפחתו. לצערנו בטרם עת נלקח מן העולם. לצערנו חבריו ומכריו הרבים לא זכו ללוותו בדרכו האחרונה, ממש כמו בחייו שעבד את בוראו בבחינת אחד היה אברהם, כך הוא נטמן.

תלווה אותנו האהבה שלו למוזיקה וכמה מהיצירות המוזקליות שלו.

נא להרבות בהתחזקויות תפילות ולימוד עבור נשמתו היקרה. ומי שיכול להגיע לנחם את הוריו ואלמנתו תבוא עליו הברכה 

רוני אהרון בן לידה זצ"ל

יושבים שבעה אצל הוריו בקרית אונו רחוב איריס 13 משפחת טרבס.

--
מכתב שרוני כתב (לפני שנתיים בערך) לה' יתברך


--

בסרטון הבא רוני מספר על כך שבראש השנה היה לו צער שהוא לא יכול לנסוע לאומן בגלל עיכוב יציאה ובלילה הוא חלם איך שהוא נשאב ישב לציון באומן ואומר שם את התיקון הכללי.



בין היתר רוני הכין מוזיקה לכמה משיריו של יהודה הקבצן הי"ו



את מצע של מפלגת כולנו חברים נ נח , ערכו החבריו על אחת מיצירותיו של רוני

הבובה של הבובות

מה הנחמנים המשמחים עושים באירוע? אילו פעלולים? איך בעצם הם מצליחים לשמוח ולשמח? מה זה בובת ענק של נחמן? מה הגובה של הבובה? איך הבובה גו...