יום רביעי, 10 בדצמבר 2014

"מה שהוא סבל בשבילי"




"מה שהוא סבל בשבילי"
הקשר בין ר"י קרדונר לר"י בער, לווה בייסורים נוראים - "הכו אותנו וביזו אותנו" "מה שהוא סבל בשבילי, מה שהוא סבל"... סבא מעט חשף מזיכרונותיו, וגם לא דילג על החלקים הקשים. בהיותו נשוי לאשה שמשפחתה מתנגדים, הביא עליו אוייבים לא קלים, הורי הכלה, שניסו בכל דרך אפשרית לעצור את ההתקרבות ואפילו להביא לגירושים, כאשר נודע להם התקרבותו לברסלב והקשר שלו עם ר"י קרדונר. "האבא של אישתי, חותני, אמר לי: "אני לא רוצה אותך ולא רבי ישראל (קרדונר). ברסלב אני לא רוצה! כלום".

ר"י קרדונר ורבי ישראל בער נפגשו בקבר רבי עקיבא שבטבריה, והחליטו לעשות תקיעת כף, שבועה: שהם מתחייבים בכל יום להתראות. לאחר שחמיו של רבי ישראל בער שמע על התקיעת כף, היה סוגר את רבי ישראל בער בתוך הבית כדי שלא ילך לר"י קרדונר, ומאחר שהוא התחייב לראות אותו בכל יום, עשה כל מאמץ אפשרי כדי לברוח אליו, ואכן הוא הצליח, אלא שפעם אחת חמיו חיכה לו בבית, וכשהוא חזר הכה אותו מכות אכזריות, גרר אותו החוצה לחצר שיש בה כלבים וזרק אותו לשם.  "מי, מי שמע דבר כזה? מי ראה דבר כזה?, הוא ואשתו הכו את אשתי מכות, מכות רצח, שתתגרש, "את יודעת מה זה ברסלב?!, תתגרשי!", והיא אמרה: "לא, זה לא".

חמיו של רבי ישראל בער, עשה להם עוד הרבה צרות, הוא ראה בר"י קרדונר שורש הבעיה שהחתן של ביתו מקורב לברסלב, עד כדי כך שאיים אליו ברצח: "כן, מה זה? מה אתה רוצה מחתני? מה זה? שיהא ברסלב? מה? אני לא אפסוק!, אני יש לי ערבים שיהרגו אותך בדרך, בזמן שתלך למירון, הם יהרגו אותך בדרך". ועוד סיפר סבא: לאחר שחמיו איים לשלוח על ר"י רוצחים, כמעט ונזדמן לו לרצוח אותו בעצמו: ר"י קרדונר נכנס לאיזה בית, וחמיו היה שם, ישב שם על כסא כבד מברזל, כשראה את ר"י קרדונר מיד קם מהכסא, הוא היה גיבור, הרים את הכסא והלך לקראת ר"י קרדונר וניסה לתת את הכסא על ראשו! ברגע האחרון בעל הבית הצליח לאחוז את הכסא ור"י קרדונר ניצל. אבל חמיו לא הרפה, החזיק בזקנו של ר"י, בחוזקה, עד שתלש את זקנו! "אבל היה לו עונש נורא מאוד, הוא נפטר בקרוב מאוד, יום חמישי הוא נעשה חולה, ויום שבת בבוקר נפח הנשמה, ונפטר בשבת בבוקר". "אני זוכר כמו עכשיו, אני הייתי בהלוויה, הוא נפטר בליל שבת בבוקר. הילדים שלו, עשרה, הם לא רצו שיעשה ככה, אבל הוא לא שמע, לא, לא שמע להם, - "ברסלב, אני לא רוצה"

בהזדמנות אחרת סבא ישראל מספר לאחד החברים, על הסבל שלו, לא רק בתקופה של ר"י קרדונר, אלא גם תקופה ארוכה לאחר מיכן: "מה שאני סבלתי לפני שבעים שנה... אתה יודע שהיה התנגדות גדול מכולם. ובמקום שאני ישבתי בטבריה, בצפת, היה השורש של המתנגדים. גדולי תורה וחסידים, והם היו כולם מתנגדים עליי, וקראו לי "בוגד". מה שאני סבלתי, אי אפשר לספר ואי אפשר לבאר". "היה לי עשרה ילדים, ולא היה לי לתת להם, לא לחם ולא בגד ולא כלום". רבי ישראל בער גם לא היה מקבל מענק על לימוד תורה בישיבה כמו יתר הלומדים, לימים הוא הכיר את הרב אלפנדרי שהיה צדיק מפורסם בטבריה, והרב העריך אותו מאוד, והלך בעצמו לבקש שיתנו לרבי ישראל סכום שיוכל לתת לחם לילדיו, אך הם אמרו: "לא, זה לא בן ישיבה, הוא לומד ספרי ברסלב, אנחנו לא ניתן לו, לא ניתן לו".

 "הילדים עד היום הם מתביישים, ...ואז היו מתביישים אחד בפני השני, 'איזה אבא היה', אין להם לחם לאכול ואין להם שמלה, אין להם... מי יכול לספר? מי יכול לשער דברים כאלה? הייתי יכול להיות משוגע, או גנב, או, או... אפשר לשער במוח דבר כזה?, יש ילד, ואין לו בגד ואין לו לחם ולא בית ספר". "אינני יודע איך אני חי? איך אני חי בעולם? אבל יש כח, חכמה כזה שהוא נותן חיים וחיות - זה רבינו הקדוש, רבי נחמן, רבי נחמן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן , רבינו, רבינו הקדוש".  


במספר פעמים סבא הודה להשם יתברך על שזכה לעבור יסורים בעולם הזה, וראה את זה כמתנה יקרת ערך: "אז, אני סבלתי מאוד, ואז לא היה רצוני בזה הסבל, אבל עכשיו אני רואה את גודל הערך של הייסורים והצער שסובלים בשביל דבר שבקדושה". "טיגנו אותי מאד האבא והאמא והמשפחה וכל העולם, הייתי מטוגן מאד, אבל אני לא ידעתי מה זה, לא ידעתי מדוע, לא ידעתי, אם הייתי יודע אז מה שאני רואה עכשיו הייתי מבקש עוד" "וברוך השם, אני רואה עכשיו שזה טוב, זה טוב מאוד, אני מתגעגע ואומר: "הלוואי שהייתי סובל יותר", אבל עכשיו, אם אני משלם מליונים, אין, עבר הזמן" 

סיפור ילדותו של סבא לרגל יום הולדתו - מתוך חברים כל ישראל 2


לצפייה בכתבה לחץ כאן

http://ali-srael-news.blogspot.co.il/2014/12/2.html

מה שהוא סבל בשבילי

"מה שהוא סבל בשבילי"
הקשר בין ר"י קרדונר לר"י בער, לווה בייסורים נוראים - "הכו אותנו וביזו אותנו" "מה שהוא סבל בשבילי, מה שהוא סבל"... סבא מעט חשף מזיכרונותיו, וגם לא דילג על החלקים הקשים. בהיותו נשוי לאשה שמשפחתה מתנגדים, הביא עליו אוייבים לא קלים, הורי הכלה, שניסו בכל דרך אפשרית לעצור את ההתקרבות ואפילו להביא לגירושים, כאשר נודע להם התקרבותו לברסלב והקשר שלו עם ר"י קרדונר. "האבא של אישתי, חותני, אמר לי: "אני לא רוצה אותך ולא רבי ישראל (קרדונר). ברסלב אני לא רוצה! כלום".

ר"י קרדונר ורבי ישראל בער נפגשו בקבר רבי עקיבא שבטבריה, והחליטו לעשות תקיעת כף, שבועה: שהם מתחייבים בכל יום להתראות. לאחר שחמיו של רבי ישראל בער שמע על התקיעת כף, היה סוגר את רבי ישראל בער בתוך הבית כדי שלא ילך לר"י קרדונר, ומאחר שהוא התחייב לראות אותו בכל יום, עשה כל מאמץ אפשרי כדי לברוח אליו, ואכן הוא הצליח, אלא שפעם אחת חמיו חיכה לו בבית, וכשהוא חזר הכה אותו מכות אכזריות, גרר אותו החוצה לחצר שיש בה כלבים וזרק אותו לשם.  "מי, מי שמע דבר כזה? מי ראה דבר כזה?, הוא ואשתו הכו את אשתי מכות, מכות רצח, שתתגרש, "את יודעת מה זה ברסלב?!, תתגרשי!", והיא אמרה: "לא, זה לא".

חמיו של רבי ישראל בער, עשה להם עוד הרבה צרות, הוא ראה בר"י קרדונר שורש הבעיה שהחתן של ביתו מקורב לברסלב, עד כדי כך שאיים אליו ברצח: "כן, מה זה? מה אתה רוצה מחתני? מה זה? שיהא ברסלב? מה? אני לא אפסוק!, אני יש לי ערבים שיהרגו אותך בדרך, בזמן שתלך למירון, הם יהרגו אותך בדרך". ועוד סיפר סבא: לאחר שחמיו איים לשלוח על ר"י רוצחים, כמעט ונזדמן לו לרצוח אותו בעצמו: ר"י קרדונר נכנס לאיזה בית, וחמיו היה שם, ישב שם על כסא כבד מברזל, כשראה את ר"י קרדונר מיד קם מהכסא, הוא היה גיבור, הרים את הכסא והלך לקראת ר"י קרדונר וניסה לתת את הכסא על ראשו! ברגע האחרון בעל הבית הצליח לאחוז את הכסא ור"י קרדונר ניצל. אבל חמיו לא הרפה, החזיק בזקנו של ר"י, בחוזקה, עד שתלש את זקנו! "אבל היה לו עונש נורא מאוד, הוא נפטר בקרוב מאוד, יום חמישי הוא נעשה חולה, ויום שבת בבוקר נפח הנשמה, ונפטר בשבת בבוקר". "אני זוכר כמו עכשיו, אני הייתי בהלוויה, הוא נפטר בליל שבת בבוקר. הילדים שלו, עשרה, הם לא רצו שיעשה ככה, אבל הוא לא שמע, לא, לא שמע להם, - "ברסלב, אני לא רוצה"

בהזדמנות אחרת סבא ישראל מספר לאחד החברים, על הסבל שלו, לא רק בתקופה של ר"י קרדונר, אלא גם תקופה ארוכה לאחר מיכן: "מה שאני סבלתי לפני שבעים שנה... אתה יודע שהיה התנגדות גדול מכולם. ובמקום שאני ישבתי בטבריה, בצפת, היה השורש של המתנגדים. גדולי תורה וחסידים, והם היו כולם מתנגדים עליי, וקראו לי "בוגד". מה שאני סבלתי, אי אפשר לספר ואי אפשר לבאר". "היה לי עשרה ילדים, ולא היה לי לתת להם, לא לחם ולא בגד ולא כלום". רבי ישראל בער גם לא היה מקבל מענק על לימוד תורה בישיבה כמו יתר הלומדים, לימים הוא הכיר את הרב אלפנדרי שהיה צדיק מפורסם בטבריה, והרב העריך אותו מאוד, והלך בעצמו לבקש שיתנו לרבי ישראל סכום שיוכל לתת לחם לילדיו, אך הם אמרו: "לא, זה לא בן ישיבה, הוא לומד ספרי ברסלב, אנחנו לא ניתן לו, לא ניתן לו".

 "הילדים עד היום הם מתביישים, ...ואז היו מתביישים אחד בפני השני, 'איזה אבא היה', אין להם לחם לאכול ואין להם שמלה, אין להם... מי יכול לספר? מי יכול לשער דברים כאלה? הייתי יכול להיות משוגע, או גנב, או, או... אפשר לשער במוח דבר כזה?, יש ילד, ואין לו בגד ואין לו לחם ולא בית ספר". "אינני יודע איך אני חי? איך אני חי בעולם? אבל יש כח, חכמה כזה שהוא נותן חיים וחיות - זה רבינו הקדוש, רבי נחמן, רבי נחמן, נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן , רבינו, רבינו הקדוש".  


במספר פעמים סבא הודה להשם יתברך על שזכה לעבור יסורים בעולם הזה, וראה את זה כמתנה יקרת ערך: "אז, אני סבלתי מאוד, ואז לא היה רצוני בזה הסבל, אבל עכשיו אני רואה את גודל הערך של הייסורים והצער שסובלים בשביל דבר שבקדושה". "טיגנו אותי מאד האבא והאמא והמשפחה וכל העולם, הייתי מטוגן מאד, אבל אני לא ידעתי מה זה, לא ידעתי מדוע, לא ידעתי, אם הייתי יודע אז מה שאני רואה עכשיו הייתי מבקש עוד" "וברוך השם, אני רואה עכשיו שזה טוב, זה טוב מאוד, אני מתגעגע ואומר: "הלוואי שהייתי סובל יותר", אבל עכשיו, אם אני משלם מליונים, אין, עבר הזמן" 

Honor Your Father and Your Mother - כבד את אביך ואת אמך

Ayeh - Where In the World Am I? - איה מקום כבודו

After Priests Blessings - אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014